את תלכי בשדה

|פוסט אורח- ד"ר שרון גבע| 

במלאת 25 שנה לפטירתה של גיבורת השואה רוז'קה קורצ'אק פורסמה הרשומה הזו בבלוג המשובח אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי במרץ האחרון. קראתי את הדברים וזה כל כך התחבר לי לחיבור המיוחד הזה בין יום השואה ליום הזכרון. באישורה של הכותבת הנהדרת אני מעלה על הכתב את דבריה כלשונה, ללא עריכה וללא שינוי. בסוף הוספתי כמה דברים על החוק שמאפשר את כל זה. 

————————————–

לפני כחודש וחצי צוין יום פטירתה של לאה גולדברג, שהלכה לעולמה בינואר 1970. ברדיו, כמו באמצעי תקשורת אחרים, יארצייט הוא הזדמנות לעסוק בנושא, שכן המועד מחייב. במקרה של השואה לוח השנה מספק כמה וכמה הזדמנויות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר וגם יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. אחד השירים הנפלאים שכתבה לאה גולדברג לפני יותר משבעים שנה והלחין חיים ברקני הוא 'את תלכי בשדה', שנקרא לפעמים גם 'האמנם'. השאלה האם זהו 'שיר שואה' היא נושא לדיון: חוקרים וחוקרות לא מתייגים אותו כך, גם לא מקורות פופולריים כדוגמת מאגר שירים גדול באינטרנט שלא הכליל אותו ברשימת השירים ליום השואה, בה נמצאים 'שיר הפרטיזנים', 'פונאר' וגם 'גרמניה לפני המלחמה' של שלמה ארצי וכמובן 'אפר ואבק' של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. יחד עם זאת, סביר שהכורח להשמיע ביום זיכרון לאומי שירים עבריים שקטים מביא לרשימה זו גם את 'את תלכי בשדה'.

יארצייט הוא הזדמנות: במלאת 100 שנה להולדתהחנכה הספרייה הלאומית אתר לכבוד לאה גולדברג

אבל 'את תלכי בשדה' הוא במידה רבה מאוד שיר על השואה. לתיוגו ככזה תורם גם עיתוי כתיבת הלחן: המלחין חיים (הניק) ברקני חיבר את המנגינה לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ יד מרדכי, אז ביצעה את השיר אורה זיטנר. אמנם גיבורת השיר היא אישה אחת, אך מילותיו משקפות את מציאות חייהן של נשים כה רבות שבתקופת השואה אחזו בנשק. הדרכים בהן הלכו היו לעולם דרכיה של הקבוצה בה היו חברות: החוליה הלוחמת, ארגון המחתרת בגטאות או שורת הפרטיזנים. לא פעם הן הלכו לבדן: אלה היו משימותיהן של נשים שהעבירו מידע וכלי נשק בין הגטאות והשליכו נפשן מנגד פעם אחר פעם. 'להט השריפות' ו'הדרכים שסמרו מאימה ומדם' היו הדרכים באירופה. השדה הרטוב, ראי השלולית הזהוב, עלי האספסת ושלפי השיבולים היו של הקיבוץ בארץ בו בחרו לבנות את חייהן. במידה רבה היו ענוות ונכנעות: סיפור השואה שסיפרו לציבור בארץ לא היה סיפורן האישי. הן לא דיברו על עצמן, זאת בין היתר מפני שאף אחד לא שאל.

דבר, 1943. פורסם ליד סיפור של שלום עליכם

מקרב האוחזות בנשק בתקופת השואה נקשר השיר לרוז'קה קורצ'אק (מרלא), שהיתה לוחמת הפ.פ.או בגטו וילנה ואחר כך בשורות הפרטיזנים ביערות, שהלכה לעולמה השבוע לפני עשרים וחמש שנה. עם בואה ארצה, ועוד לא מלאו לה 24, סיפרה לאנשי היישוב על מוראות השואה ועל הפעולות של ארגוני המחתרת החמושים בגטו וביער. היא מסרה דו"ח בוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, בוועידת ההסתדרות, בפני מועצת הפועלות והצטרפה ליושבים סביב מדורת הפלמ"ח. בין היתר נפגשה גם עם חיים וייצמן. בצו התנועה גם העלתה את הדברים על הכתב: ב-1946 פורסם ספרה להבות באפר. היא בנתה את חייה בארץ בקיבוץ עין-החורש. בחמישה במרץ 1988 הלכה לעולמה.

מהאוחזות בנשק בגטו וילנה. שלישית מימין: רוז'קה קורצ'אק.ראשונה מימין: חברתה לנשק, ויטקה קובנר (קמפנר). הצילום מויקיפדיה

במאמרה על רוז'קה קורצ'אק שבכותרתו שולבו מילים מן השיר 'את תלכי בשדה' העלתהפרופ' דינה פורת את ההשערה לפיה כתבה לאה גולדברג את השיר בהשראת המפגש בינה לבין ניצולה הצעירה שגוללה בפני היישוב את מוראות השואה. 'את תלכי בשדה' נקשר לרוז'קה קורצ'אק גם בעקבות הספד שנישא על קברה הפתוח, שנחתם בבית האחרון של השיר. המספידים גם ציינו שלאה גולדברג כתבה את השיר כשדמותה של לוחמת זו לנגד עיניה.

'את תלכי בשדה' לא היה זה שיר השואה היחיד שנקשר בשמה. אברהם שלונסקי תרגם את המנון הפ.פ.או. שנפתח בקריאה "אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה/ אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה/ זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא/ וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!" וידוע לכול כשיר הפרטיזנים, כפי ששמע אותו מרוז'קה קורצ'אק שאהבה לשיר.

רוז'קה קורצ'אק, 1988-1921. הצילומים מתוך סרט על אודותיה (צילומי מסך)
חיפוש ביוטיוב אחרי רוז'קה קורצ'אק מביא לסרט קצר על אודותיה. כצפוי, משולב בו השיר 'את תלכי בשדה' בביצוע המוכר של חוה אלברשטיין. נראה שהמספידים והמנציחים הזדהו עמוקות עם השיר הנפלא הזה שבעבורם התכתב עם פרק חייה של אישה זו, כאילו לאה גולדברג באמת כתבה אותו בהשראת המפגש עמה. אך המציאות כפי שהתקיימה בפועל מלמדת שזה בלתי אפשרי. 
רוז'קה קורצ'אק הגיעה ארצה בדצמבר 1944. לאה גולדברג כתבה את השיר 'את תלכי בשדה' לכל הפחות שנתיים קודם, והוא פורסם בעיתון דבר עוד ב-19 בפברואר 1943. היה זה יום ששי בשבוע. נושא חורבן יהדות אירופה עמד בראש סדר היום. בכותרת הראשית דווח על בואם של ילדי טהרן. מאמר המערכת עסק באותו הנושא ובראש העמוד נקרא היישוב העברי בארץ-ישראל לפתוח לרווחה זרועותיו ולאמץ אל לבו את הילדים שהם "אודים מוצלים מאש החורבן" ולפעול במטרה להשריש "נצר רך זה שיצמיח ברכה לבניין המולדת". גם ידיעות אחרות בעמוד הראשון הוקדשו למתרחש באירופה, בין היתר דיווחו על אסיפות זיכרון שתפקידן לעורר את העולם לפעולה.
גיליון דבר לפני שבעים שנה

השיר 'את תלכי בשדה' מתכתב עם הביוגרפיה האישית של רוז'קה קורצ'אק כפי שהוא מתכתב עם הביוגרפיה האישית של נשים צעירות אחרות שבתקופת השואה אחזו בנשק במסגרת חברותן בארגון מחתרת. במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא ייחשב 'שיר שואה' אלא שיר עברי מכמיר לב בפני עצמו; כך נמשיך לשמוע אותו לאו דווקא ביארצייט, אלא במשך כל השנה, כפי ששרה אותו חוה אלברשטיין: כמו פעם וגם כמו עכשיו.

חוה אלברשטיין פתחה איתו את ההופעה. שיר שואה, אבל תשמיעו אותו כל הזמן

רוז'קה קורצ'אק הלכה לעולמה השבוע לפני עשרים וחמש שנה, בחמישה מרץ 1988. משלה ועליה אפשר לקרוא בספר רוז'קה: לחימתה, הגותה, דמותה בהוצאת מכון מורשת וספריית פועלים. על קבלתה לחיק היישוב בארץ אפשר לקרוא בספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית בפרק הראשון: האוחזות בנשק.

————————————————————————————————————-

שלושה חוקים מסדירים תקופה של 8 ימים בסך הכל. מעבר של חיים שלמים. וגם לפעמים לא מעבר כלל. רגעים בהם היינו לוחמים וניצולים ורגעים בהם אנו ניצולות ולוחמות. שלושה חוקים (ועוד כמה שמסדירים את הגופים השונים- יד ושם ויד לבנים לדוגמא). חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ"ג-1963, חוק יום העצמאות, תש"ט-1949. בכולם מוסדר בעיקר מתי נכנס היום ואיזה בתי קפה יכולים לעבוד ביום הזה. חוק יום העצמאות שונה כבר פעמיים ויש הצעת חוק על היותו יום שבתון.. מעניין שזה מה שמסדירים בחוק. אין כל כך שיח על הזכרון. על הקשיים. על הרגשות. מצד אחד, בדומה לכל חוק. מצד שני, אולי יש מקום לעשות חשיבה מחדש. בכל זאת. 8 ימים שהם כל השנה כולה.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s