ויקרא שמה בישראל..

ממאורעות הפרקים הקודמים- כשבן הזוג שלי ואני הפכנו למשפחה, שינינו את שם משפחתנו. המשפחה אותה הקמנו קיבלה את השם 'דרור' (עיברות של שני שמות המשפחה שלנו) וכל אחד הוסיף לשם המשפחה שלו את השם דרור. הכוונה היתה שהצאצאים שלנו יהיו רק עם שם המשפחה השלישי- דרור.  כשנולדה בכורתנו לפני שלוש שנים (הלא היא פיצק בשם חיבה), סירב משרד הפנים לקרוא לה בשם משפחה שונה משל שנינו- התנהלות שהסתיימה בסופו של דבר רק בפסיקת בית משפט ומתן שם שלישי כמו שרצינו לפיצק.

לפני חודשיים בדיוק נולדה לנו ילדה קטנה וחמודה (אנחנו קוראים לה בשם חיבה בייגלה). לאחר הלידה ניגשנו לנציגת משרד הפנים בבית החולים כדי לרשום את שמה במרשם האוכלוסין. וכמו שהיה עם פיצק, כך גם הפעם. את כל הפרוצדורה נצטרך לעשות במשרד הפנים באופן מסודר. ולהביא איתנו את פסק הדין. והם מקווים שלא נסתבך. כי זה מסובך.

בדומה לאחותה הגדולה נתנו לה את שמה בעליה לתורה שבוע לאחר שנולדה. היה מאוד מרגש. גם הלידה וגם החגיגה [מתכננת לשתף בהמשך בפוסט נפרד..]. ולאחר מסיבת הולדת וחגיגות למיניהםן נערכנו (כמו לקרב) לקראת המפגש עם משרד הפנים. הכנו את פסק הדין. הפשלנו שרוולים. ונסענו.

הגעתי לפקיד, והתחלתי להסביר. הפקיד החביב הסתכל עלי בחיוך ואמר שזה בסדר. הם יודעים. הוא רואה בצג. ומיד הכריז כי שם משפחתה של ביגלה הינו דרור. בלי לראות פסק דין. בלי לבקש דברים נוספים. בלי להתווכח. פשוט כך. הדפיס את הפרטים בספח של תעודות הזהות. והוציא לנו תעודת לידה של ביגלה- שם שמה התנוסס עם שם משפחתנו הנבחר. דרור.

מדהים. כמה פשוט.

(אם לא הייתי נתקלת בבעיה עם ההנקה במשרד הפנים, שם אין להם פינת הנקה כלל, ולא הייתי מחכה בתור שעתיים עם תינוקת יונקת וחסרת מנוחה, הייתי ממש ממש מפרגנת למשרד הפנים על הפשטות והתחושה הכל כך אחרת שניתנה לנו הפעם לעומת לפני שלוש שנים. אבל נתקלתי. אז מפרגנת חצי. )

צילום: ברק פוגל