להיות אמא בפעם השניה..

|חודש תשיעי- סיכום תקופה|

23 בינואר 2015:

"כל פעם כשאני מצוננת ולא נושמת אני אומרת לעצמי- "זאת הרגשה שאני חיבת לזכור כשאני נושמת.." ואיכשהו תמיד שוכחת.
אז הריון שני."

זאת היתה הפעם הראשונה שיצאתי לעולם "החיצוני" עם ההודאה שאני בהריון (וכן. הודאה עם א'). להורים סיפרנו מוקדם. לבוסים סיפרנו יחסית מוקדם.. ואז נותרו הא/נשים מסביב (קודם סיפרנו בווטסאפ מקורי עם תמונת פרופיל מהאולטרסאונד של בייגלה לכל החבריםות והמשפחה הקרובה ואז הגיע פייסבוק כדי לצאת ממש לעולם עם הבשורה). ופיצק. לפיצק סיפרנו רק שבועיים אחר כך. באחת השיחות של פיצק עם אבא שלה היא אמרה שהתינוקת בוכה. בן הזוג שלי שאל אותה אם היא שומעת את התינוקת? פיצק: ענתה: "לא! היא בבטן של אמא."

בייגלה בצדודית באולטרסאונד, פברואר 2015

בייגלה בצדודית באולטרסאונד, פברואר 2015

בהריון הקודם (עם פיצק) לקח לי המון זמן להודות שאני בהריון. לא הצלחתי להודות בעצמי. לא רציתי להגיד לסביבתי. הייתי בלימודים. היה חורף. דאגתי להיות עם בגדים גדולים, רפויים ומסתירים. באזור שבוע 30 א/נשים סביבי גילו בתדהמה. הפעם זה היה מוקדם יותר. גם כי ידעתי כבר בהתחלה שאני בהריון (הגוף יודע. פשוט יודע). גם כי אי אפשר ללכת לעבודה עם סווטשירט. וגם כי היו המון בדיקות ועניינים שהיינו צריכים את הסיוע של הסובבים. את התמיכה הנפשית. את האירוח לשבת. את ההכלה.

הפעם גם היה צריך לספר לפיצק. כשסיפרנו, אמרו לי סביבי שאם לא היינו מספרים, פיצק כבר היתה מספרת לנו. אני לא יודעת אם פיצק באמת הבינה מה קורה. אבל בהחלט היא הבינה שדברים קורים. כמו עכשיו, שאני לא בטוחה שהיא מבינה מה הולך לקרות כשבייגלה תיוולד, אבל היא בהחלט מודעת לעובדה שדברים קורים. [בן הזוג שאל אותה פעם אחת אם היא יודעת מה יש לי בבטן. בלי להתבלבל פיצק אמרה לו: "תינוק!!"]

בהריון הקודם בשבוע 30 הבנתי שאני מבוהלת. הפעם הבנתי שאני מבוהלת קצת קודם. אולי לא מבוהלת. אלא יותר מודעת לעובדה שדברים קורים, אבל לא מבינה באמת הולך להיות. קצת כמו פיצק. עוד שלושה שבועות אני מקבלת את התואר השני. מאז שנהייתי אמא גם הוסמכתי להיות עו"ד. אני יודעת לחתל. אני יודעת להתכרבל. אני יודעת שאני אוהבת להניק. אני יודעת שאני יכולה להיות במילואים גם אם אני אמא. ואני יודעת שלא איבדתי את עצמי לחלוטין. אלא בעיקר השתניתי.

הפעם ההריון לא היה רק שלי. (ושל הבן זוג). אלא היה גם של פיצק. דברנו בבית המון על ההריון. נתנו שם לבייגלה הרבה יותר מוקדם מאשר עם פיצק. כלומר לא ממש שם. אלא שם התייחסות- "בייגלה". פיצק נותנת נשיקת בוקר טוב לבייגלה מדי פעם. מחבקת אותה. דברנו יותר מפעם אחת על העובדה שלי יש תינוקת בבטן, אבל לאבא אין. זה יצר המון שיחות פמיניסטיות מכל מיני סוגים. למשל בפורים, פיצק העלתה את הנושא והתפתחה שיחה משעשעת:

פיצק: נכון לאבא אין תינוק בבטן? כי אין לו מקום בבטן. רק לבנות אפשר, נכון?
אני: נכון. גם לך, אם תרצי, יהיה.
פיצק: לי אי אפשר. אכלתי מלא ממתקים ואין לי מקום בבטן.

אז אני לא יודעת אם אני מוכנה יותר הפעם להיות אמא בפעם השניה. אני לא יודעת אם נולדתי או נוצרתי לזה. אני יודעת שללהיות אמא יש חסרונות. בעיקר בשוק העבודה. וגם בכל מה שקשור לשעות שינה בלילה. אבל מהרבה סיבות אני עושה את זה בפעם השניה. לא בטוחה שאני יודעת להסביר למה. אבל זה קורה.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הריון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על להיות אמא בפעם השניה..

  1. רן מ. הגיב:

    מקסים ומרגש כמו תמיד. תודה על השיתוף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s