עבודה אחרונה לתואר וזה…

*** אחת מהעבודות האחרונות לתואר השני במגדר עסקה בניתוח פמיניסטי לתרבות.. אני בחרתי לנתח את הקריקטורה הזאת לפי המאמר של ריץ (שהספר שלה מלווה אותי כמעט לכל אורך לימודי התואר שלי).. לכבוד הגשת העבודה האחרונה שלי לתואר היום, החלטתי לשתף גם אתכםן.. ***

David Horsey / Los Angeles Times

David Horsey / Los Angeles Times

מסגרת תיאורטית

ריץ[1] מחלקת את ספרה לעשרה פרקים אשר פורסים בפני הקורא/ת התפתחות מחשבתית על האשה כאם. על כן ריץ בוחנת את מקומה של האם ומעמדה של האם, ואף את המשמעות הסימבולית בשימוש במילה "אם". אתייחס לשלושה מהפרקים ולעולה מתוכם, ואחלק את שלושת הפרקים לשתי כותרות עיקריות, האחת ההתייחסות לאמהות כהגדרה חברתית- האשה כאם, והשניה הקשר בין אם לבתה- האשה כבת. בכל הגדרה, אשה כאם ואשה כבת, מתארת ריץ' את הרצוי והראוי בעיניה ולאחר מכן את המצב בחברה הפטריארכלית, אותו היא מבקשת לשנות. לבסוף, ריץ' קוראת לשינוי הפער ומציעה מספר אפשרויות לפתרון המצב.

אשה כאם

ריץ מתייחסת לתפקיד האמהות כהגדרה חברתית בעלת היסטוריה ואידאולוגיה ומבקשת לתאר את ההתפתחות ההיסטורית של התפקיד כמושפעת אידאולוגיה. בתקופה הטרום פטריארכלית, אמהות נתפסה כעליונות. הנשים נחשבו ליוצרות חיים ומבטיחות אותן ואף מחוללות התמורה. הנשים הפכו למתרבתות, לממציאות החקלאות והקהילה ואף לממציאות הלשון. בתקופה הפטריארכלית, בדומה למשטרים טוטליטאריים אחרים, החלה שליטת הגברים בפריון ובאי הפריון של נשים והצמדת מטען ערכי לנשים שלא ממלאות את תפקיד האם. בכך מתקיים משטר טוטליטארי של הגברים על הנשים בדומה לשליטת קבוצה אחת על אחרת.

אמהות הפכה למעשה לטקס החניכה- מבחינה חברתית זהו המעבר של נשים לבגרות. מצופה מאמהות לאהבה מוחלטת כלפי ילדיהן ללא תנאים בכל רגע ורגע. לכן, מצופה למעשה מאמהות להשאר עם ילדיהן בבית ולתת מקום ליצריהן האמהיים. תפקיד זה לא "מוכר" על ידי החברה כתפקיד בפני עצמו, כיוון שהאם "רק" מאפשרת ליצריה האמהיים להתקיים. מחד האם מקבלת על עצמה תפקיד משמעותי מול ילדיה, ומאידך האם מוצאת עצמה בודדה ללא מבוגר אחר נוכח במערכת היחסים בבית. בנוסף, היא מתארת את התפיסה החברתית הרואה אשה ללא ילדים ככזו שלא יכולה לדבר בשם הנשים כולן, כיוון שהיא נחשבת לאשה שנכשלה בתפקידה ומכאן שלא רשאית לדבר בשם כל הנשים בנות מינה.

אשה כבת

הקשר בין אמהות ובנותיהן הוא למעשה קשר שבונה אישיות וזהות. הבת לומדת מהאם כיצד עליה לנהוג בחברה, מה מצופה ממנה ובמה עליה להיאבק ולשנות. הבת לומדת מהאם ולא בגלל הנפרדות וההיפרדות של נשים מאמותיהן אלא בזכות הקשר והשיח: "אין לי מנוס מן התחושה כי בזכות אהבת גופה של אמי למדתי לאהוב את גופי, כי היתה זו ירושה מטריניאלית עמוקה."

ריץ' מציינת כי ההיפרדות של נשים מאמותיהן, למשל החלוצים (כהגדרתה) בהגירה לאמריקה, אפשרה מחד שוויון ועצמאות לנשים החלוצות, אך באותו הזמן שללה את התמיכה ותחושת הקהילה הנשית. יחד עם זאת, התרבות מבהירה לנשים (הבנות) כי מי ש"ראוי" לאהבתן ולנאמנותן הוא הגבר ולא האמהות-המטפלות שליוו אותן במהלך חייהן. מכאן, נוצר בחברה מוסר כפול לפיו יחד עם הציפייה מאשה להיות לאם, נשים שאינן בתפקיד האם מצופות להיות מיניות.

קריאה לשינוי

מעבר לתיאור המצב כפי שהיה בתקופה הטרום פטריארכלית, וכפי שהיא היום בתקופה הפטריארכלית, ריץ' מבקשת לפרוט מספר דרכים לשינוי המצב ולשיפורו במטרה שהקשר והשיח בין בנות לאמהות יעבור משיח פסיבי לשיח אקטיבי. בנות רבות, כך על פי ריץ, זועמות על אמותיהן ועל הפסיביות שבתגובתן לעוולות שהתרחשו כלפי הבנות בבית ובחברה. עם זאת, האמהות מרגישות הזדהות עם הבנות ממקום של חולשה, ולא מנסות לשנות ולהיאבק למענן.

ריץ מתארת את הדרך לפתרון המסרים המורכבים שמעבירה אם לביתה, ומציינת כי האחריות היא על האם. ראשית, על אמהות לרחוש כבוד כלפי עצמן, ולהפנות את מירב הכעסים לאפיקים חיוביים, ורחוק מבנותיהן, כך הבנות תחושנה שהן נאהבות ונאבקים למענן והן תוכלנה להיאבק למען עצמן. בנוסף, יש צורך להסביר לבת כי היא יכולה, אבל יש דברים ומאבקים שעליה להיאבק במקביל ליכולת. זו האחריות של האם להסביר לה את המורכבות החברתית המצפה לה. ריץ' מתייחסת לאחריות של האם לביתה, ולאחריות של נשים לנשים אחרות, כיון שכולן אמהות ובנות, גם אם לא באופן ביולוגי.

ההבניה החברתית המבקשת ליצור הפרדה ומסתכלת על שיח של קשר במובנים מיניים גורמת למצב בו מעבר לעובדה שנשים הופכות לטאבו מהבחינה המינית, וגם החברות והשותפות ביניהן כנשים הופכות ל"אסורות". כחלק מהרצון לפתרון והקריאה לעשיה ולאקטיביות ועל מנת לשבור את הטאבו, יש לחזור ולהתאחד עם אמותינו, לחזור למעגלי נשים ולשיח בין נשים.

לסיכום, האשה מקיימת שני תפקידים, לעתים בו זמנית, הנשלטים, לטענת ריץ', על ידי הגברים. מחד, לאשה תפקיד חברתי כאם, בעזרתו היא הופכת ל"חברה" בוגרת בקהילה, וכך רוכשת לעצמה זכויות וחובות. מעבר לכך, התפיסה החברתית רואה אשה ללא ילדים ככזו שלא מקיימת את תפקידה כאשה- היותה אם. מאידך, לאשה כבת יש את האפשרות לכונן זהות בזכות הקשר שנרקם עם אמה, אולם החברה מכוונת את הבת לראות עצמה בפריזמה המינית- מנקודת מבטו של הגבר. מכאן ששיח של קשר הופך להיות מיני ובמקרים מסוימים לא ראוי. על מנת לשנות את המצב, ריץ' פונה אל האמהות ומטילה עליהן את האחריות לשינוי ולאקטיביות, ויצירת מרחב מוגן שבו גם הבנות תוכלנה לעשות שינוי בחברה.

קריקטורה

קריקטורה מוגדרת[2] כאיור בו מתואר מצב או אדם בצורה מוגזמת תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים במטרה להצחיק ולעתים גם לעורר ביקורת. בסוף המאה השמונה-עשרה החלה הקריקטורה לשמש כלי למתיחת ביקורת על אנשים ותופעות כחלק מחופש הביטוי.

הצופה- אציין כי גם הצופה הינו דמות בפני עצמה, ונשאלת השאלה, האם הצופה היא אשה או איש. יש להניח כי הפריזמה של הצופה משפיעה גם היא על הבנת הקריקטורה והמסרים, אולם מפאת קוצר היריעה, אתיחס לצופה כדמות ללא מגדר מובחן, כך שלעתים תהיה צופה אשה ולעתים הצופה יהיה איש.

מה יש בתמונה- בתמונה יש למעשה 3 אלמנטים, אשר שניים מהם מתקיימים כדמות אחת, למרות שהם מורכבים משני א/נשים- הגברים והאם המניקה את ילדה/ילדתה, המתקיימים כל זוג כדמות אחת והאשה בפרסומת. הסצנה ממוקמת בקניון, בסוף המאה העשרים-תחילת המאה העשרים ואחת והשפה הכתובה היא אנגלית.

2 גברים- שני הגברים בגיל העמידה, מסתכלים על האשה המניקה, בפרופיל לצופה. איש האבטחה אוחז בידו פנס גדול המופנה לעבר האשה המניקה. הגבר המעונב, ככל הנראה מבעלי הקניון, מתחבא מאחורי איש האבטחה, ואומר לאשה המניקה: "הנקה?! מדובר בקניון! אנחנו לא יכולים לאפשר לנשים להציג במצח נחושה את השדיים שלהן!" [תרגום שלי]

אשה מניקה- אשה, בסביבות גיל 30, בעלת שיער שחור ולא מסוגנן, יושבת על ספסל כשעל גופה נעליים סגורות, ג'ינס וחולצה ארוכה. לצידה שקית קניות עם הלוגו של "Macy's". התנוחה בה היא יושבת מסמלת ישיבת תנוחת הנקה, והיא מחזיקה תינוק/ת שעטופ/ה בבד ורוד מנוקד. האשה מביטה לעבר הגברים, בפרופיל לצופה.

אשה בפרסומת- אשה צעירה, בלונדינית עם עיניים כחולות, בעלת מבנה גוף חטוב. רואים את חלק גופה העליון בלבד (בלי כפות הידיים), ועל חזה חזיית "פוש-אפ" ושדיה מובלטים. על התמונה כתוב שיש "SALE" לחזיות ובהמשך נראה שהפרסומת היא בכניסה לחנות "Victoria's secrets". האשה מביטה לעבר הצופה ישירות, אך עין אחת מוסתרת מתחת לשערה הארוך והפה שלה מעט פתוח. בנוסף, בכניסה לחנות יש פרסומת נוספת של גוף אשה בלבד עליה כתוב "מכנסונים סקסיים" (תרגום שלי).

מיקום הדמויות- מאחורי הגברים יש את שם החנות והפרסומת למכנסונים, ומאחורי האשה המניקה יש את האשה בפרסומת. הגברים והאשה המניקה מביטים אלה לעבר זו, והאשה בפרסומת מביטה לעבר הצופה, ואולי אף לעבר האשה המניקה. לכל הדמויות רואים עין אחת- לעומדים בפרופיל רואים את העין שבצד של הצופה, והאשה בפרסומת בעלת עין אחת בגלל שיערה שמסתיר את עין ימין. היחידה שרואים לה את עין שמאל, היא האשה המניקה.

ניתוח

הדמויות כמשל- בדומה למאמרה של ריץ' נראה כי גם כאן יש שתי כותרות לתפקיד הנשים, ותפקיד לגברים. תפקיד האשה כאם בא לידי ביטוי באשה המניקה, והאשה כבת בא לידי ביטוי באשה הצעירה בפרסומת. תפקיד הגברים והחברה הפטריארכלית בא לידי ביטוי בדמויות הגברים. יש לציין, כי דמויות הנשים לא מדברות כלל, והן פסיביות למתרחש, דבר שבא לידי ביטוי באופן המוקצן ביותר באשה בפרסומת שהיא דמות חד מימדית גם בציור עצמו.

המשטר הטוטליטארי הגברי- התערבות גברים בהנקה הינה דוגמא לשליטת גברים בפריון ובהתנהלות האשה כאם. אין ביקורת של הגברים כלפי האשה כאם, אולם יש ביקורת לגבי הדרך בה היא ממלאת את תפקידה כאם, ואת המיקום אותו היא בוחרת לשם תפקיד זה. המשטר הטוטליטארי של הגברים על הנשים, כפי שריץ' מתארת, בא לידי ביטוי בהתנהגות הגברים כלפי האשה המניקה. למשל, אפשר להגיד שהגברים (שבאים לידי ביטוי בדמות הגבר המעונב) מתחבאים מאחורי המישטור (דמות המאבטח) ומבקשים לשלוט בנשים. הגברים "רואים עין בעין" עם האשה בפרסומת, כאשר שלושתם מציגים את עין ימין שלהם. בנוסף, האשה בפרסומת לגיטימית וראויה על ידי הגברים, לעומת האשה המניקה שמערערת את הסדר החברתי ומתבקשת לעזוב או להפסיק את מעשיה.

המוסר הכפול לפיו יחד עם הציפייה מאשה להיות לאם, נשים שאינן בתפקיד האם מצופות להיות מיניות בא לידי ביטוי בקריקטורה. למעשה, מצופה מהאשה המניקה להיות לאם, אולם בציבור אין היא בתפקיד, ולכן היא מצופה להיות מינית, כמו האשה בפרסומת. הקשר המוצג בקריקטורה הוא בין האשה המניקה ובין הגברים, וכך באה לידי ביטוי הדרישה החברתית כלפי נשים לפיה מי ש"ראוי" לאהבתן ולנאמנותן הם הגברים, והן נבחנות מנקודת מבטם של הגברים בלבד.

נראה, כי גם בקריקטורה רוכשת האשה המניקה זכויות מתוקף היותה אם- היא בעלת דמות דו מימדית ותפקיד בסצנה. מתייחסים אליה באופן ישיר והיא בעלת רכוש ומאפייני זהות. עם זאת, היא קיבלה על עצמה חובות, ביניהם החובה לטפל ולדאוג לילדה/ילדתה באופן מוחלט, אך גם את החובה להשאר בספירה הפרטית בזמן שהיא מקיימת תפקיד זה. בהתאם למצופה על ידי החברה מאמהות שישארו בבית עם ילדיהן, גם כאן, נראה כי החברה, המיוצגת על ידי הגברים, מצפה מהאשה המניקה להניק, אך לא בפומבי ולא בציבור. הביקורת של החברה לא מופנית כנגד ההנקה, כי אם כנגד המיקום. כלומר, מצופה מאמהות לתת מקום ליצריהן האמהיים, אך יצר זה מקומו בספירה הפרטית בלבד.

מאידך, האשה בפרסומת מתארת את המצופה מהאשה כפרט. מצופה ממנה לכונן את זהותה מהפריזמה המינית ובהתאם למודל היופי- מנקודת מבטו של הגבר. האשה הלגיטימית "והרצויה" בחברה היא אשה צעירה, חטובה ורזה, עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, כששפתיה פתוחות ומבטה מפתה. כיוון שיחסים לסביים לא מקובלים על ידי החברה, ברור כי המבט המפתה מופנה לצופה הגבר (הצופה בפרסומת כמו הצופה בקריקטורה) ובמקביל מכוון את האשה הצופה בפרסומת ללמוד את המצופה ממנה להתנהג (כלפי גברים).

הביקורת העולה- הנקה כראוי- נראה כי הביקורת העולה מהקריקטורה מציגה תפיסה לפיה אמהות נתפסה כעליונות ויש להחזיר את תפיסת האמהות לתפיסה הטרום-פטריארכלית שמציגה ריץ'. תפיסה זו רואה את הנשים כיוצרות חיים ושיח הקשר בין אמהות לילדיהן הוא שיח חשוב וראוי. גם לפי תפיסה זו מצופה מאמהות לאהבה מוחלטת כלפי ילדיהם ללא תנאים בכל רגע ורגע, אולם לפי תפיסה זו הקשר בין אם לילדיה הוא המגבש זהות אצל הילדים.

הביקורת העולה מהקריקטורה היא זו של המוסר הכפול שהחברה מייצרת. אולם, הביקורת אף מדגישה את שני התפקידים של הנשים, ויוצאת מהנחה סמויה, לפי ההנקה והאמהות הם התפקידים הרצויים בקרב נשים, ואילו האשה בפרסומת היא מצב סטטי ומוחפץ ולא ראוי כלל. יש מקום לתת ביקורת גם על הנחת מוצא זו, אך קצרה היריעה מלעשות כן.

הסצנה הבאה- קריאה לשינוי- שתי הנשים פסיביות בקריקטורה- הן לא מדברות כלל עם הדמויות האחרות. מחד, האשה הבת (האשה בפרסומת) מסתכלת על האשה האם (האשה המניקה) ועל המתרחש, ובעצם לומדת על מקומה בחברה. היא לומדת שתפקידה בחיים הוא להיות אם ולתת לילדה/ילדתה את כל הנדרש על ידו/ידה. נדמה, כי האשה בפרסומת לא בנתה לעצמה זהות "נכונה" כיוון שהפכה לדמות מוחפצת, ועליה ללמוד מהאשה המניקה כיצד עליה לנהוג בחברה ומה מצופה ממנה אך גם במה עליה להיאבק.

עם זאת, נדמה כאילו הצופה מסתכלת על סצנה דינמית, ואף מחכה לתגובתה של האם המניקה. הצופה מסתכלת על האשה המניקה ורואה בזווית עינה את האשה בפרסומת, וכך למעשה גם האשה הבת מסתכלת על האשה האם ומחכה למעשיה. כך למעשה השיח בין בנות (האשה בפרסומת) לאמהות (האשה המניקה) מבקש לעבור משיח פסיבי לשיח אקטיבי. גם כאן האחריות היא על האשה האם, הצופה מצפה מהאם לפעול מתוך כבוד עצמי ואף להתנגד לגברים שמולה. מצופה ממנה להפנות את כעסיה כלפיהם ולהאבק במשטר הטוטליטארי- אם בהמשך ההנקה בפומבי ואם בהתנגדות מילולית ופציחה ב"מונולוג סוער" על מצב האשה בחברה. בכך יש אחריות לאם המניקה גם לילדתה, אך גם לאשה בפרסומת ושמירה על כבודה שלה. הנחת המוצא היא כי מהכבוד שתבקש לעצמה האשה המניקה, ומאהבתה לגופה, האשה הבת תלמד גם היא לאהוב את גופה.

[1] אדריאן ריץ', זעם ועדנה; עליונותה של האם; אמהות ובנות, בתוך: ילוד אישה, הוצאת עם עובד, תל אביב תשמ"ט, 49-67; 116-143; 254-292.

[2] Stevenson, A. (2013). Caricature in Oxford Dictionary of English (3 ed.) (Current Online Version). Oxford University Press.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s