לקראת בחירות.. לקראת שינוי..

אני אתחיל בדיסקליימר. אני לא אלך לבחור היום.

לא בגלל שאני מתנגדת לבחירות מוניציפאליות. או כי אני אדישה להן. חלילה. ההיפך. בגלל שתי סיבות אחרות. האחת, אני רשומה בתעודת הזהות שלי תחת עיר ילדותי. עיר שהיום רחוקה ממני שעתיים נסיעה, ועוד כמה שנות אור (מה לעשות שעוד לא עברה ההצעה של סטודנטים לשנות את הכתובת לפי מוסד הלימודים לבחירות). אבל נגיד והייתי יכולה להצביע כי הייתי רשומה בעיר מגוריי. גם אז לא הייתי מצביעה כנראה. וזאת הסיבה השניה. אין בעיר שלי אף לא מתמודדת אחת. יש כמה נשים ברשימות. בחלק מהרשימות. ממש בחלק. והן לא במקום ריאלי כל כך. הן בקושי מופיעות בתמונות ובפליירים. בקושי.

אני לא גרה בעיר חרדית. אפילו לא בעיר דתית. אני גרה בעיר שרבים הא.נשים משני המדיניות גריםות איתי באותה עיר. באמצע בין ירושלים לתל אביב. ואין אף אשה. אף לא אחת.

ויצו פרסמה שרק 5 נשים מתוך 257 מכהנות היום כראשות רשות מקומית. רק 350 מתוך כ3000 מכהנות כחברות מועצת עיר, ובשליש מהרשויות אין אף לא אשה אחת במועצה. שליש!!

עמותת כ"ן החלה לעשות שינוי. שינוי מדהים. לעמוד לצד ומאחורי נשים הבוחרות בהחלטה האמיצה וללכת ולרוץ למערכות השלטון המוניציפליות. מדהים בעיני כמה כוח וכמה תקרות (לפעמים מחשבתיות) צריך לשבור, כדי שאשה אמיצה אחת תגיד- כן. יאללה. אני בענין. וגם אז. אחרי שהיא אמרה שהיא בענין. צריך עכשיו לשכנע את כל הבוחרים. בעיקר את הבוחרות. שזה חשוב. שלא יכול להיות שיש כל כך מעט נשים במועצות. שאם היו אומרים להן לא להכנס למקומות אחרים הן היו כועסות. ובצדק.

[נשים לא הורשו להכנס לקניון, כי עברו את מכסת הנשים. על זה כולםן שם כעסו. ובעירייה?]

וגם כשהן סוף סוף הולכות על זה. ויוצאות למאבק. יש כל כך הרבה רפש שמותז לעברן. או שמשחירים את תמונתן בעמודי פרסומות שונים בעיר. או שמאיימים על הילדים שלהן שלא יוכלו ללמוד במוסדות לימוד שונים. או שעושים את זה לאט לאט ובאופן נסתר. מתייחסים אליהן כאל אפיזודה חולפת.

חמישה א.נשים ברשימת מפלגה מסוימת. 4 גברים ואשה. כולםן נשואים. לכולםן משפחה וילדים. ארבעת הגברים מוצגים כבעלי תואר, מקצוע, הצלחה מקצועית בתחום. וזהו. האשה לעומתם- קודם כל נשואה למר בחור, אחר כך אמא לכמה זאטוטים. אה. וגם יש לה כמה תארים. אבל זה כבר לא מענין.

ואז בדיונים בסלון, כשחושבים ומתלבטים בסערה במי לבחור. נשמע המון שמות משפחה. ואז שם של אשה. בשמה הפרטי. אולי בשילוב עם שם משפחתה. אבל הוא לא משנה. כמו ברשימת הפוליטיקאים בליגה הארצית. יש את ברק, ואת פרס, ואת שרון. ואת ציפי. ואת גולדה.

ארנדט אמרה פעם, שרק לנשים קוראים בשמן הפרטי. הקשר הזה בין המרחב הציבורי לפרטי. ההרגשה הזאת שהנשים יצאו להן מהמרחב הפרטי- ובטעות הגיעו למרחב הציבורי. אז ממשיכים לקרוא להן בשמן הפרטי. או לפעמים גב' משהו. כאילו במקרה.

[ז'ן ג'אק רוסו היה החוקר הראשון שדיבר על המרחב הציבורי והפרטי. מענין לציין, שדווקא הוא, הוא אחד החוקרים הרציניים היחידים, שלמרות שהוא גבר, יצוטט על שמו הפרטי בלבד.]

אפילו הילארי. קלינטון. אשה שהגיעה להיות *כמעט* נשיאת ארה"ב. נשאלה בראיון איזה מעצב בגדים היא אוהבת. היא שאלה את המראין אם זו שאלה שהיה שואל גבר במקומה. וענה "כנראה שלא":

MODERATOR 1: Okay. Which designers do you prefer?

SECRETARY CLINTON: What designers of clothes?

MODERATOR 1: Yes.

SECRETARY CLINTON: Would you ever ask a man that question? (Laughter.) (Applause.)

MODERATOR 1: Probably not. Probably not. (Applause.)

מחכה לרגע. לרגע שהנגידה שלנו תבחר, ולא תחכה הרבה זמן עד שלמישהו יפול האסימון שהגיע הזמן. לרגע שהנשיאה תהיה אשה. לרגע שזה יהיה ברור מאליו ש10% זה פשוט לא מספיק. וזה מקומם.

היא-סטוריה

היא-סטוריה בפייסבוק

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לקראת בחירות.. לקראת שינוי..

  1. תניא הגיב:

    אילאיל יקרה – זו אחת הסיבות שאני גאה שהעתקתי את מקום מגוריי (וגם כתובתי לשם בחירות) לבאר שבע..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s