אזהרת טריגר. גם אני אחת מתוך אחת.

כבר הרבה זמן שהפוסט הזה יושב לי במגירה. טוב. לא ממש מגירה. באחת ממגירות הנפש. וציפור הנפש שומרת על הדברים טוב טוב. היא שמרה עד שבשבוע שעבר קרו שני דברים לא קשורים, וקשורים האחד בשני בכבלים עבותים. קודם נפתחה קבוצת אחת מתוך אחת בפייסבוק. אחר כך, עברתי סדנא בלימודים על מיניות ופגיעות מיניות. על הקשר בין הדברים. על הרצף. ואולי זה המקום להגיד את מילת הקסם.

**אזהרת טריגר**

ציפור הנפש, מאת מיכל סנונית. איירה נעמה גולומב.

יש במערכת החוקים שלנו כמה חוקים וכמה סעיפים שמטרתם להסביר. לפרש. להסדיר. להתייחס לשיח המינים בחברה. למקום הרגיש הזה שבין איש לאשה. בין איש לאיש. בין אשה לאשה. כאילו שאפשר לכמת או להמליל למילים את התחושה הזאת שמפשיטים אותך במבט. שמשאית צופרת לך כשאת עוברת את הכביש. שאת מפחדת ללכת לעשות בייביסיטר לשכנים כי יש להם אבא עם מבט מאיים. כל העדויות שמסתובבות עכשיו ברשת עוזרות קצת יותר להסביר. המקרים הפרטיים והעדויות שפתאום נותנות תיאורים ורגשות ותמונות וריחות למילים הריקות בסעיף. ולכמה מכם להבין שאולי זה קרה גם לכם. אולי הייתם בצד המטריד. ואולי בצד המוטרד. אז במקום הכי בטוח שלי. אני תורמת את תרומתי הדלה והקטנה.

2007. עבדתי כמלצרית. הוטרדתי מינית. השעה היתה מאוחרת. הינו במעין הפסקה. הייתי מלצרית אחת עם 3 מלצרים בנים. אווירה טובה. צחוקים. אני אפילו לא זוכרת איך הגענו לשיחה הזאת. אבל פתאום אחד המלצרים התחיל לדבר על גודל הפטמות שלי. "כי הוא יודע". הרגשתי עירומה. הוא התחיל להסביר איך יש קשר בין גודל הפטמה (העטרה של השד) לבין משהו של אישיות. אני כבר באמת לא זוכרת את המהות של התוכן. הרגשתי עירומה. למרות החולצה השחורה המאוד צנועה שלגופי. למרות שהרגשתי שאני עם חברים. הרגשתי שהדרך היחידה לא להתפלץ זה לחייך. ולעבור הלאה. להפוך את זה לבדיחה. אני לא בטוחה שהוא הבין שהוא באותו הרגע עבר על סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. שהוא ביזה אותי. שהושפלתי. מאוד. [לפי הסעיף הטרדה מינית היא התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.]

2003. נסעתי במונית הביתה. הוטרדתי מינית. בשנת השירות שלי גרתי בחיפה. אבל הייתי בסניף בטבריה. בדרך חזרה מצומת צמח לטבריה שכחתי את הארנק במונית שירות ופיספסתי את האוטובוס האחרון לחיפה. האחראי עלי אישר לי לקחת מונית. מיוחדת. והיא תעצור לי ליד הבית ואני אעלה לקחת כסף מהחברים. הוא אפילו אמר לי לא לדאוג. יחזירו לי את הכסף. עיפה ומוטרדת עליתי למונית. הסברתי לו את הבעיה והוא נענה בשמחה למשימה. רק שלאט לאט השיחה הפכה למאיימת. הוא התחיל לספר לי שהוא נוסע הרבה לחיפה. יש שם בתי זונות. והוא לוקח לקוחות לשם. הוא לא מערבב בין עבודה והנאה, אז הוא לא נכנס. הוא מחכה להם בכניסה. יש להם כניסה יפה את יודעת? זה ממש קרוב אליך הביתה. אני מבקר שם הרבה. את יודעת. את לא חייבת לשלם לי בכסף. יש עוד דרכים. נאלמתי. סביבי חורשות וחושך. הרבה חושך. חשבתי שאולי אם אני אגיד לו שאני לסבית זה ישחרר אותו ממני. טעיתי. הוא רק עוד יותר נדלק. וכל מה שאני חושבת זה שאני חיבת שיעצור לי ליד הבית כדי שאני אוכל לעלות ולהביא לו את הכסף. לא רוצה שידע איפה אני גרה. אבא שלי אמר לי פעם שאם אני ברכב ולא נעים לי עם הנהג (הוא בעיקר התכוון למהירות וצורת הנהיגה שלו) לבקש שיעצור לי בצד הדרך ולרדת. לא יכולתי. לא העזתי. אמרתי לו שיעצור כמה בתים לפני הבית שלי. מצאתי איזה תירוץ. רצתי הכי מהר שיכולתי וקיוויתי שאין לו מושג לאיזו דירה נכנסתי. לא יודעת אם היה לו ברור מספיק שאני לא מעוניינת. ועדיין. סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות.

2001. נסעתי באוטובוס. עשו בי מעשה מגונה. הייתי עיפה. נסעתי מתל אביב לבאר שבע. היתה שעה מאוחרת. נשענתי על החלון והנחתי את הראש. פתאום הרגשתי יד מלטפת לי את השד. מאחור. ברווח הזה שבין החלון לכסא. כאילו זה שם כדי לגעת. כמו פסל מזהב. התקפלתי. התכדררתי באחת. לא העזתי להסתובב לראות מי עשה את זה. לא היה לי אומץ לצעוק לנהג שיעצור את האוטובוס ויקח אותנו למשטרה. התכדררתי והרגשתי הכי נורא שיש בעולם. לא יודעת אם הוא ידע שאני קטינה. לא יודעת אם עשה את זה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים (סעיף 348(ו) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) הוא בהחלט עשה בי מעשה מגונה בלא הסכמתי. סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

2009. ישבתי עם חבר ברכב והסתכלנו על השקיעה. הוא עשה בי מעשה מגונה. או אולי הטריד אותי מינית. אני לא בטוחה בהגדרה המשפטית. אבל הוא כמעט ונישק אותי. חשבתי בהתחלה שהבנתי לא נכון. בכל זאת הוא אבא ל4. נשוי. דתי. אבל אחרי שהוא אמר לי שוב- מה, לא תתני לי נשיקת להתראות? הבנתי שאני צריכה ללכת משם. מהר. בהתחלה האשמתי את עצמי- בכל זאת. באתי עם גופיה. וישבנו באוטו שלו. אבל אז התעשתתי. מאז לא דיברתי איתו. ושמחתי שהוא הועזב מהעבודה שחלקנו יחד. לא יודעת מה הייתי עושה אם לא.

מחבקת את כל הנשים האמיצות שמספרות.

חברה מהלימודים שאלה ביום שישי- איך הם מצפים שנהיה יזמות ומנהלות אם אחת מ4 תיאנס במהלך חייה? איך יש לנו פניות רגשית לעשות דברים ענקיים כאלה אם אחת מתוך 3 תעבור פגיעה מינית לפני גיל 18 ואחת מ7 עוברת גילוי עריות? ואיך יהיה לנו זמן וחשק לעשות שינויים בעולם וליזום ולהניע גלגלי ענק אם אחת מתוך 8 עוברת אלימות אינטימית (נשים מוכות לסוגיהן)?

אני שמחה שהפיד שלי בפיסבוק מוצף באזהרות טריגרים. אני שמחה שזה מדובר. מעין מתן מענה ותשובות לאלה שמנסים להגיד לי שוב ושוב שהפמיניזם הורס את הרומנטיקה. שכבר אי אפשר להחמיא לנשים יפות ברחוב. אפשר. אבל תלוי איך. מאוד תלוי איך. וזה קורה לכל אחת. לחלקנו זה יהיה אינוס (סעיף 345 לחוק העונשין) ולחלקנו מעשה סדום (347 לחוק העונשין). חלקנו נבוזה ונושפל ברחוב על ידי אדם לא מוכר (חוק למניעת הטרדה מינית) וחלקנו נפגע ויעשו בנו מעשה מגונה על ידי האדם הקרוב לנו ביותר (סעיף 348 לחוק העונשין). אבל כולנו נפגעות. כולנו חיות בתוך זה. אנחנו אחת מתוך אחת.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אזהרת טריגר. גם אני אחת מתוך אחת.

  1. hadasnoy הגיב:

    אילאיל, כתבת בשם כולנו. תודה

  2. עדי גריידי-אשכנזי הגיב:

    באחד הפורומים מקובל הביטוי "חיבוק בהסכמה" אז זה מה שאני שולחת לך, חיבוק אם את מסכימה. רק אם את מסכימה, ומאחלת לך ולכולנו שכל יחסי ה(א)נשים שניתקל בהם יהיו רק בהסכמה. חיברת יפה בין האישי למשפטי, והצלחת גם לרגש וגם לידע. כל הכבוד על האומץ להביא את זה לבלוג משלך.

  3. noa tal הגיב:

    מתבקש לי מאד לענות לך, אני אפילו לא ממש יודעת מה (כבר כתבתי ומחקתי).
    תוך כדי אני מנסה לחשוב איזה סיפורים אני הייתי מעלה מן האוב, מה אני הייתי
    מספרת. חלקם הותירו מספיק רושם כדי להשאר צרובים ולקפוץ לי לתודעה וחלקם אבדו
    באינסוף הסיפורים הקטנים, היומיומיים של אינסוף הטרדות.
    בקיצור, שלחת אותי למסע בזכרון.

    נשיקות לך
    יום טוב
    נעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s