בין שרמוטה לזונה

רגע לפני יום השואה ויום הזכרון, בבוקרו של יום שישי, התקבצו להן מספר נשים (וגם גברים.. אבל הרוב קובע במקרה הזה.) ברחובות תל אביב, לבשו בגדים קלילים ומועטים והחזיקו שלטים שונים- מצעד השרמוטות שנת 2013. [וידוי ראוי- לא הייתי במצעד- למרות שכל הפיד שלי בפיסבוק מלא בתמונות מרהיבות עם נשים מדהימות מהמצעד המרשים.]

** אזהרת טריגר. **

לא תכננתי לכתוב היום פוסט. יש לי המון דברים לעשות. אני צריכה לנסח עבודה לסטודנטים. ואני צריכה לקרוא מאמר בקורס בלימודים. ויש לי המון השלמות לעשות בפיסבוק אחרי שאני פשוט לא עומדת בזה תוך כדי כל העומס והבלאגן.

תכננתי לכתוב את העבודה לסטודנטים בדיני עונשין. אז חיפשתי פסקי דין.  ככה בשביל ההשראה. השנה, כמו בשנה שעברה, אני מבקשת מהסטודנטים לנתח מקרה בו אשה נאנסת על ידי מספר שותפים. מהבחינה המשפטית ה"טכנית"- כי אני רוצה שיבחנו את שאלת השותפים לעבירה (פרק ב' סימן ה' לחוק העונשין). מהבחינה האידיאולוגית- כי אני רוצה שיתמודדו עם שאלת האינוס בחברה. עם המקום של הנפגעת בעבירה כל כך קשה. וגם כדי שיכירו טיפה מונחים בפמיניזם. ככה על הדרך.

הגעתי לכמה פסקי דין קשים ונוראיים.. אחד על אשה שהונתה על ידי שני חברים לעלות איתה לביתו של אחד מהם.. השניה תיירת שנאנסה על ידי שלושה חברים.. השלישית זונה. כן. זה היה חשוב מאוד לבית המשפט לציין את זה. היא נאנסה 4 (!!) פעמים על ידי אותו אדם. כל פעם ביום אחר. כשהוא חושב שזה הגיוני לפרוץ לביתה ולאנוס אותה. בית המשפט כתב את כל זה. ואז כתב שיש לציין שהיא זונה ומקבלת לקוחות בביתה. נשברתי. לא רוצה לקרוא יותר. לא רוצה להתעסק בזה.

אז עברתי למשימה הבאה. התחלתי לקרוא את המאמר בלימודים. קורס על האונס בראי מגדרי-הלכתי-חוקי. במקרה יצא קשר. או אולי לא במקרה. אז יש לקרוא את מאמרה המאלף של אורית קמיר ("יש סקס אחר- הביאוהו לכאן"). היא מנתחת את סעיף האינוס (סעיף 345 לחוק העונשין) מנקודת מבט פמיניסטית. לא תמיד מסכימה איתה. ולא תמיד חושבת כמותה. אבל כרגיל. מרתקת. בהמשך למאמר הזה היא כתבה הצעת חוק מרתקת על שינוי כל עבירות המין בחוק וביקשה לשנות את נקודת המבט על העבירה. הצעת החוק לא עברה.

תכננתי ללמוד לקורס בתואר. להתנתק מהכל ולקרוא. לסכם. לכתוב את העבודה להגשה. ואז נשברתי. אחרי 3 עמודים כבר הייתי צריכה נשימה עמוקה וזמן פיסבוק/ מייל/ סמסים למכביר. אז כמו כל סטודנטית בזמן לחץ שצריכה לעבור על דברים ללימודים- נכנסתי לפיסבוק. כדי להתרענן. ואז כל תמונות המצעד של אמש הגיעו לידיעתי. אז הבנתי שזה גדול ממני. והתישבתי לכתוב.

"מחשופים לא גורמים לאונס. אנסים גורמים לאונס" היה אחד ממשפטי המחץ בשלטים שהחזיקו נשים נהדרות במצעד אתמול. עוד אחד היה "החצאית הקצרה היא שלי. וגם כל מה שמתחתיה שלי". נזכרתי בתמונה הזאת שהגיעה לפתח פיסבוקי לפני כמה חודשים. זה אומנם באנגלית, אבל אומר את אותו הדבר בדיוק.

(Source: Flickr / roseaposey)

אין ספק שיש קשר ישיר. איך שאנחנו כחברה מסתכלים על נשים. על גופן. על זכותן לגופן. על רצונן. על הסכמתן. איך שהחברה מסתכלת עלי כאשה. איך שהחברה מכתיבה לי כאשה מה עלי ללבוש. איך עלי להתנהג. מה עלי להגיד. החברה מכתיבה הרבה. והיחס בין המינים (בכל הנוגע ליחסי מין ההטרוסקסואלים) מוסדר בחוק. פעם החוק אמר שבעל יכול לקיים יחסי מין עם אשתו ללא רצונה. לא קראו לזה אונס. פעם גם רק אם היתה אלימות היה זה אונס. פעם היא היתה צריכה להראות שהיא אומרת לא. שהיא התנגדה.

סעיף האינוס שונה סופית בשנת 2001 בתיקון 61 לחוק העונשין למצב שאותו אנחנו מכירים היום- לפיו אדם (גבר או אשה) שבעל אשה ללא הסכמתה החופשית ביצע אונס. זה היה שינוי משמעותי. עד אותו רגע בית המשפט היה צריך לבדוק אם המתלוננת התנגדה- והנטל היה עליה. היום בית המשפט מבקש מהנאשם להוכיח שהיא הסכימה. שינוי חיובי. המצביע על כך שהמחוקק הבין שיש גם משמעות פסיכולוגית מאחורי הכל. שגם לשכב קפואה עם דמעות בעיניים יכול להראות על אמירת לא. על כך שגופי הוא שלי. וכמו שאדם אחר לא בא ולוקח לי כסף מהארנק בלי לבקש רשות- על אחת כמה וכמה אין לו זכות להכנס לגופי ללא רשותי. המפורשת. הברורה. הבלתי משתמעת לשני פנים.

מענין שאורית קמיר (במאמר שאני אמורה לקרוא ללימודים שהזכרתי למעלה..) כותבת שיש מתאם בין כל הקשור להסכמת האשה ובין התמקדות בית המשפט במתלוננת (אישיותיה, התנהגותה, לבושה ואורח חייה)- במקום בהתמקדות בנאשם ובהתנהגותו העבריינית.

זה החזיר אותי למצעד השרמוטות. לאמירה שזה לא משנה מה אני לובשת, אלא מה אני אומרת. ואם אני לא אומרת כן- אז אין לכך מקום. החוק מגן עלי כמתלוננת אפילו במשטרה- אין לשאול אותי על עברי המיני. למה? ככה. כי זה לא משנה מה אני לובשת. או מה עשיתי עם גברים/נשים אחרים/ות.

זה החזיר אותי לפסק הדין על הזונה שנאנסה. על אותה אשה במעגל הזנות שבית המשפט מצא לנכון לכתוב על עיסוקה. (ולא כאן המקום להרחיב על דעתי בכל הנוגע לחוסר היכולת שלה לבחור את אותו עיסוק..) כאילו שאם אותה אשה היתה בנקאית היו מאזכרים את זה בפסק הדין. יותר מזה. סעיף 13 בחוק זכויות נפגע עבירה מציין במפורש שאין מקום להתיחס לחייה האישיים ועברה של המתלוננת. כנראה חוץ מבמקרים שהיא זונה. או שרמוטה.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חקיקה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על בין שרמוטה לזונה

  1. עדי גריידי-אשכנזי הגיב:

    כמובן מסכימה שאין קשר בין לבוש/ התנהגות בעבר לאונס…. כל האשמה על העבריין ועברה או הרגליה של המתלוננת לא רלוונטיים, וטוב שלפחות החוק, גם אם לא הפרקטיקה, מגבה את הטענות האלה.
    לגבי עיסוק בזנות- אני דווקא חושבת שיש מקור להזכיר את זה, אך כנסיבה מחמירה. כמו שאונס קטין חמור יותר, בגלל חוסר ישע, אז אונס זונה צריך להענש בחומרה רבה יותר. לאחרונה היה מקרה אונס שבו השופטים קבעו "עבירות מין המבוצעות נגד נשים אשר בחרו לעסוק בזנות, אין בהן ממד חומרה מופחת, אלא אף פגיעה וניצול במדרג גבוה יותר. מדובר בנשים חלשות, פגועות וראויות להגנה ואין להבחין חלילה בין 'זונה' ל'אדם'. אונס הוא אונס הוא אונס ואין משנה עיסוק המתלוננת"." http://news.walla.co.il/?w=/10/2626076
    אולי נתווכח עם השופטים לגבי ה"בחרו"…., אבל חוץ מזה ניסוח מוצלח.

    • חשבתי על המאמר הזה כשכתבתי את הדברים. מרגיש לי שזה החריג שמעיד על הכלל. החברה שלנו עדיין עסוקה בתפקידה של אותה אשה במעגל הזנות, הרבה יותר מאשר בפוגע והאנס.

      • עדי גריידי-אשכנזי הגיב:

        לצערי, מסכימה.
        חייבת להודות, אם כבר, שאני לא בטוחה מה עמדתי ביחס לשאלת הבחירה.
        מצד אחד, נראה לי שרוב מכריע של הנשים בזנות לא בחרו בכך, וחוקים שמתייחסים לזנות כאל בחירה או עבודה לגיטימית מחלישים את הנשים החלשות ביותר במאבקיהן. לכן תמכתי בהפללת הקורבן ושאר צעדים בכיוון של ביטול (כמובן שאף פעם לא הפללת האישה בזנות) והתנגדתי לראות בזנות עבודה לגיטימית. מצד שני, לאחרונה נחשפתי לקולות של א.נשים שמזהימ/ות את עצמםן כזונות מבחירה, ומי אני, עם כל הפריבילגיות שלי, שאקבע בשבילן אם זו בחירה חופשית או לא ואיזה חוק יטיב עימן?
        הרי אם אנחנו מאמינות בהסכמה ומאמינות שכל בחירה מינית היא לגיטימית (כי או שכולנו שרמוטות או שאף אחת), אז איך אני יכולה להחליט למישהי מתי פעולה מסוימת היא "לא בסדר" כי היא מערבת גוף וכסף? זכותה להיות שחקנית פורנו, עובדת בתעשיית המין, אישה בזנות… בינתיים אני בעמדת הקשבה.

  2. ... הגיב:

    את יודעת ממתי אסור לשאול במשטרה נאנסת על עברה המיני?
    אם שאלו אותי ותחקרו אוי ארוכות בנושא – האם אני יכולה להתלונן?

    • הנושא עוגן בחוק זכויות נפגעי עבירה, כלומר בשנת 2001, אני לא יודעת אם חל על הנושא התישנות- ומאיזה סוג. אם תרצי, את מוזמנת לשלוח לי מייל (דרך הצור קשר) ואנסה לעזור בבדיקת הענין. בכל מקרה לדעתי מרכזי הסיוע יוכלו לעזור בנושא גם עם תשובה נכונה וגם עם אנשי קשר שיוכלו ללוות אותך בתהליך.
      בהצלחה. (ואשמח לשמוע איך הדברים התגלגלו והשתלשלו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s