חג ב.חירות

"הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה", כך כתוב בסעיף הראשון בחוק יסוד: הכנסת. סעיף 3 מסדיר ומסביר מה ההרכב של אותה כנסת- "הכנסת בהיבחרה תהיה בת מאה ועשרים חבר".

חבר?? קראתי שוב. נעלבתי. מילא "חברים". זה לפחות מבחינה לשונית כולל גם נשים. אבל במילה בלשון יחיד? מרגיש לי הדרה. לא הופתעתי. המשכתי. "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות.." (סעיף 4) ו"כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור.." (סעיף 5), אבל כדי להיבחר צריך להיות מעל גיל 21 (סעיף 6).

ועם כל זאת מחר יום חג. ולא בגלל שזה יום חופש ("יום הבחירות יהיה יום שבתון", סעיף 10), אלא בגלל הזכות הענקית שיש לי ללכת ולבחור. זו לא תהיה הפעם הראשונה (וגם לא השניה או השלישית) שאני בוחרת בבחירות לכנסת- לא כי אני כזאת זקנה, כי הממשלות פה מתחלפות כל שני וחמישי. ועדיין. מחר אני אלבש בגדי חג.

אני אצעד בהתרגשות גדולה. עם הבת שלי בידיים. אכנס בגאווה עצומה למקום בו הקלפי עומדת. אגיש ואציג את תעודת הזהות שלי עם חיוך ענק. ואכנס מאחורי הפרגוד. אנשים נשימה עמוקה. אתרגש התרגשות כפולה. ואשלשל את מעטפת הבחירות כאילו מצלמים אותי לעמוד הראשון של העיתון של מחר.

אני מתרגשת התרגשות כפולה. האחת פמיניסטית במהותה. השניה ציונית במהותה.

"לעולם לא יהיה שוויון מלא עד שהנשים עצמן ייקחו חלק בחקיקת החוקים ובבחירת המחוקקים", אמרה סוזן ב' אנתוני המופלאה (1820‑1906). רוז'ה (בסרט "מלאכיות מברזל") אומרת בהתלהבות מדבקת "a vote is a fire ascape" (=קול בבחירות הוא יציאת חירום). קול בבחירות זה קול לנשים. לדעה שלי כאדם.

שיחת נשים לבחירות

נכון. אין שוויון מלא כלל. הגוף היחיד הזוכה להתייחסות בלשון אשה בחוק- היא הכנסת עצמה. אין יחס שוויוני בכל הנוגע לנשים בקמפיינים השונים של המפלגות (רק דוגמא- דברים שכתבתי בשבוע שעבר על מפלגת כלכלה). אין שוויון בבית המחוקקים (24 נשים בכנסת ה18- שהן 20 אחוזים מהלוקחים חלק בחקיקת החוקים). אפילו אין שוויון בכל הקשור להתייחסות כלפי חברות הכנסת השונות. בראיונות השונים שעושים עם הפוליטיקאים השונים- כשזה מגיע לנשים, בוחנים איך ח"כית בבחירות מצליחה לג'נגל בין בית לבחירות. ההבלטה של המגדר של אותה ח"כ כל כך חזקה. ראשית, בשם התפקיד שלה- למה ח"כית ולא ח"כ? הרי זה ראשי תיבות של חברת כנסת.. אותו דבר.. וכמובן תפקידה בבית. הרי בית לא יכול לתפקד עם אשה בתפקיד נבחרת ציבור. רחמנא לצלן. אני מחכה לרגע שיהיה ראיון עומק עם חבר כנסת גבר בשאלה- איך חבר כנסת מצליח לג'נגל בין בית לבחירות. והאם הוא מצליח לראות את הילדים?

אני חבה תודות לנשים נפלאות. אמיצות. משוגעות. חזקות. שבחרו לחשוב עלי. הבת של הבת של הבת שלהן. שלא הסכימו לקבל את העובדה שהן עומדות בחוץ בזמן שהגברים נכנסים להצביע כעובדה. שסבלו יחס מחריד משוטרים בזמן שעמדו מחוץ לבית הנשיא בוושינגטון. שהואכלו בכוח. שהוכו באכזריות. שהומתו ומתו במישרין או בעקיפין מהמאבק. תודה לכן סופרג'יסטיות יקרות שבזכותכן אני יכולה להכנס לקלפי בגאווה גדולה עם בגדי חג עם בתי היקרה- וללמדה דמוקרטיה מהי.

[האמא היקרה במרי פופינס כשהיא חוזרת מהפגנה/ ישיבה של הסופרג'יסטיות]

סיון רהב-מאיר שיתפה כי בקרוב יראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר אילן הספר "יומנו של מוכתר בירושלים", שהוא בעצם יומנו של משה אלפרט, איש היישוב הישן של ירושלים. בין היתר הוא גם חרדי וציוני, שכיהן כמוכתר של כמה שכונות לפני קום המדינה. בעמודים 173-174 הוא מתאר את יום הבחירות הראשון במדינת ישראל בשנת 1949:

"בשעה 5:35 בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי.. וגיסי… אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה… אני ואשתי וגיסי הלכנו לקלפי באזור.. רחוב החבשים, ופנקסי הזהות של מדינת ישראל בידינו. בשמחה רבה ועצומה הלכנו את הדרך הקצרה מביתנו.. וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה, כי הפנקס זהות של [מדינת] ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר והשמחה שהיו לי.. השמש הביא את תיבת הקלפי, והיושב ראש קרא אותי ואמר: "והדרת פני זקן".. [ו]אמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים. ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היושב ראש את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי. סגן היושב ראש רשם את שמי בנייר ונתן לי את מספר 1… 

והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו הרגע שלא זכו האבא שלי ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע  כזה של קדושה וטהרה. אשרי לי ואשרי חלקי! בירכתי ברכת "שהחיינו", ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי… חיכיתי במסדרון לאשתי, כי היתה השנייה.. ובשעה 6:28 שבנו הביתה והלכתי להתפלל. יום חג גדול.."

שמחה כפולה. הצבעה ראשונה במדינת ישראל. אשתו הצביעה גם כן. בהחלט יום חג גדול.

אז לכו להצביע. תתרגשו מהארוע. היו חלק בעמידה על כתפי ענקיות(ים). והיו ענקיות(ים) לבנות ולבנים שלנו. חג בחירות שמח.

מודעות פרסומת

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חקיקה, פמיניזם, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על חג ב.חירות

  1. noa tal הגיב:

    כל פעם מחדש שאני רואה את מרי פופינס (לאחרונה הרבה, כי מעין ואלון רואים את זה אצל ההורים שלי) אני מתרשמת מחדש איך הכניסו בדלת האחורית את עניין הסופרג'יסטיות. חג בחירות שמח לך!

    אה, כמעט שכחתי! לקחתי ברצינות את פרוייקט מסיבת פורים. בהחלט יכול להיות שתקום כזו. ורווחיה יהיו תרומה לאיגוד…

    • חיה הגיב:

      "יום אחד כשיהיה לי ילד
      מה אני אתן לו
      מה אני אתן
      את האופק הצר שרואים בחלון
      את האיש העומד עם הגב לשלום
      מה אני אתן לו
      מה אני אתן …"
      (אניה בוקשטיין)
      הפוסט שלך גרם לי לחשוב על השיר הזה..
      ובהחלט יום חג! (עבורי אלה הבחירות הראשונות אז השמחה בכלל אדירה 🙂

  2. איציק הגיב:

    אמנם אזכרת את זה בדרך אגב, אבל מסקרן אותי לשמוע את דעתך על החידוש של האקדמיה שאפשר להגיד "ראשת עיר", "ראשת ממשלה"

    • בעיני זה מיותר. ראש זה ראש- הראש של המדינה. לצערי ראש זה בלשון איש, אבל זה עדין ראש. בצבא תיקנתי את הרס"ר בבסיס בכל פעם שהיה קורא לי המ"פית, או שהיה קורא לרס"פ שלי רס"פית. זה יותר בולט מראשת- זה ראשי תיבות, ואין שום הגיון בזה. (חוץ מזה שעדיין הWORD מתקן לי את המילה ראשת..)

  3. חג שמח יקירה. אכן יום חג לכולנו. בהצלחה באופוזיציה הלוחמת.

  4. תמיר הגיב:

    ענק.
    ענקית.
    ענקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s