כמה מילים על שמות משפחה.

|פוסט אורח- ד"ר מיכל רום|

יותר מעשר שנים עברו מאז התחלתי לחקור שמות משפחה של נשים (וגברים) אחרי הנישואין ובכלל. יותר מעשר שנים ועדין אני מופתעת בכל פעם מעוצמת ההדף של הקונפליקטים והדילמות שנקשרים לנושא. לא ייאמן עד כמה שביר סף הרגישות, ולאיזה עומק יכול להגיע התסכול והכאב. ומצד שני – "כולה שם, מה את עושה מזה ענין?!" – אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה…

עשר שנים ועוד קצת זה לא המון אבל זה מספיק כדי לזהות את השינוי שקורה בשדה הזה כאן בישראל. נכון, אני לא ממש אובייקטיבית. יש לי אג'נדה. אבל אולי דווקא בגללה אפשר לסמוך עלי שאני לא מדמיינת כשאני מזהה כאן תזוזה איטית אך משמעותית. משהו הולך ונפתח במרווח שבין שני הקצוות המנוגדים כל כך: בין מי שחושבים שיש כאן היסחפות פראית (לרוב זה חושבים ולא חושבות) לבין מי שעומדות על זכותן לבחור לעצמן (ולמשפחתן) את השם.

המרווח הזה הולך ונפתח בעיקר כי עוד ועוד א/נשים, מכל המינים והמגדרים, מעזים לחפש אלטרנטיבות ולהמציא פתרונות. אילאיל ובן זוגה הם דוגמא אחת נפלאה לכאלה, וזו רק אחת מהסיבות שגרמו לי להיענות בשמחה להזמנה של אילאיל להתארח כאן בבלוג שלה. הסיבה השנייה היא כמובן האישור המרגש שנתנה להם מדינת ישראל (באמת תודה רבה) להעניק לבתם את שם המשפחה שהם בחרו לה. שם שהוא לא בדיוק אותו השם שיש לאף אחד מהוריה. הו, הזוועה…

כמו שאפשר להבין מהפוסט הקודם של אילאיל, ולא פחות ממנו מהתגובות אליו, נראה שנדרשים במקרים כאלו המון יצירתיות, כושר המצאה, וגם הרבה כוח רצון והתמדה. מהניסיון שלי בשדה הזה, זה ממש ככה, ולא במקרה. מעבר לעובדה שקשה תמיד לצאת כנגד השיטה, בסיפור הספציפי הזה של שמות משפחה נדמה לי שפשוט אין ולא יכול להיות פתרון אחד שנכון לכולם. לא משנה כמה מנסים, כל החלטה או בחירה תבוא על חשבון משהו או מישהו.

זו לא הגזמה. באמת שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. תאמינו לי, בדקתי את זה לעומק. בטח לא אם אתן חיות בעולם פטריארכלי שמאורגן לפי שיטת השמות הפטרונימית: זו שבמסגרתה רק גברים זכאים לשאת אותו שם משפחה כמו הוריהם וכמו ילדיהם. מה שלא תעשי, תידרשי לשלם מחיר. אולי תצליחי למזער אותו עם הזמן, אולי זה ילך וידהה. אבל אולי גם לא. ואולי אפילו ההפך: פתאום יום אחד, שנים אחרי שהפכת להיות Mrs. His Name  תגלי שמשהו חסר לך. למרות שאז, כשהתחתנתם בכלל לא היה לך חשוב, ואולי גם רצית נורא להפוך להיות מישהי אחרת.

מתברר אם כן שיש כאן פוטנציאל לדילמה רב ממדית, רב כיוונית, רב גילאית, ובכל מקרה, לא כזו שנגמרת ביום הנישואין או למחרת. השמות שלנו נושאים בתוכם מטען רב משמעות שהולך ונצרב בהם ככל שהזמן חולף ואתו אירועים "גדולים" כמו לידות או מוות, למשל של הורים ובני משפחה אחרים, אם כי גם אירועים אחרים "קטנים" יותר בהחלט יכולים להשפיע. ואל מול כל המורכבות הזו, עומדת העובדה שהדילמה הזו מוכרת כמעט אך ורק לנשים. כי רק נשים מצופות להחליף את שם המשפחה שלהן אחרי הנישואין. גברים לעומת זאת, יכולים להמשיך לחיות את חייהם בשלווה גמורה, ומבלי לראות אותה לעולם.

לשמחתי, ולא במקרה, יש היום יותר ויותר כאלה שמסרבים לעצום את העיניים. כמו בהרבה סוגיות פמיניסטיות שעבור הגברים הן non-issue, אבל מרגע שנחשַפְתָ אליהן, קשה לךָ לא לראות אותן שם. בייחוד אם אתה מבין שאין שום הגיון בשימור הפריבילגיה הייחודית הזו של הזכר, להיות היחיד שזוכר ומעביר את זיכרון המשפחה (שלו) והמורשת הלאה. זה אולי היה מתאים פעם. כשנשים היו חסרות כל זכויות, מעמד, או חשיבות. כשלשם של אישה לא היה שום משמעות. ובהרבה פעמים גם לה לא.

אבל זה לא העולם שאנחנו רוצות ורוצים לחיות בו יותר. ואין שום סיבה שהשמות שלנו יתנהגו כאילו זה המצב. ודווקא משום כך, כשזה מגיע לילדים שלנו, יש טעם להיאבק כדי שהם לא יצטרכו לשאת על גבם את אותה מורשת חד צדדית, ימשיכו וימשכו את השיטה הזו לעוד דור, ויקבלו רק את השם שלו. או שלה.

לא הרבה אנשים יודעים אבל יש המון מקומות בעולם שבהם לאנשים יש שני שמות משפחה. גם לנשים וגם לגברים וגם לילדים. בהרבה אחרים לא לכל בני המשפחה יש אותו שם אחיד וזהה. מיליוני אנשים במאות אלפי משפחות חיים עם כל מיני שמות בכל מיני צורות והסדרים ואף אחד לא חושב/ת שזה מסורבל או פלצני, מייגע, טרחני או קטנוני. פשוט כי הם נולדו לתוך זה. זה מה שהם מכירים, וזה נראה להם נורמלי. אפילו הגיוני.

סופסוף, גם בישראל, יש היום יש יותר ויותר ילדים שנולדים לתוך משפחות שיש להם כל מיני שמות. שני שמות משפחה בבית אחד על אותה דלת ואותה תיבת דואר. משפחות שבהן לאימא ואבא אין את אותו שם משפחה בדיוק, וגם משפחות שבהן שם המשפחה של הילדים לא זהה לשם המשפחה של ההורים.

עבור הרבה א/נשים מדובר בלא פחות מאשר מיני קטסטרופה. מסביב נשמעים לא מעט קולות מודאגים מהכאוס שעומד לפתחנו. לכל אלו הייתי רוצה להציע לקחת נשימה ארוכה, ולהירגע. אין מקום לבהלה. אין מה להילחץ. הדבר הכי נורא שיכול לקרות זה שלאט לאט שיטת השמות הפטרונימית תתפרק ותוחלף בשיטה אחרת. מגוונת יותר. מאפשרת יותר. מתאימה יותר לחיים שלנו במאה ה- 21.

וזה, למי שעדין לא הבין, דבר טוב מאד.

 ==========================

*תודה ענקית למיכל שכתבה את הדוקטורט שלה בנושא שמות משפחה (מרצה בבר אילן ובספיר) ומעבירה הרצאות בתחום*

==========================

ורק מעדכנת, זה (כמעט) כל פסק הדין לעניין שם המשפחה של הקטנה שלנו:

"שני הוריה של הקטינה .. עתרו לבית המשפט בבקשה משותפת לשינוי שם משפחתה של הקטינה ל"דרור" וזאת מכח סעיף 13 לחוק השמות התשט"ו 1956. המשיבים השאירו את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור נימוקיה של הבקשה ורצונם המשותף של שני ההורים בשינוי שם משפחתה של הקטינה כך שהיא תשא את שם המשפחה המשותף להורים, אותו בחרו ואשר אותו, הוסיף כל אחד מהם לשם משפחתו הקודם- הנני מאשרת את הבקשה.
אשר על כן מתאשר כי שם משפחתה של הקטינה יוחלף מ- "קומיי דרור" ל"דרור". "