כמה מילים על שמות משפחה.

|פוסט אורח- ד"ר מיכל רום|

יותר מעשר שנים עברו מאז התחלתי לחקור שמות משפחה של נשים (וגברים) אחרי הנישואין ובכלל. יותר מעשר שנים ועדין אני מופתעת בכל פעם מעוצמת ההדף של הקונפליקטים והדילמות שנקשרים לנושא. לא ייאמן עד כמה שביר סף הרגישות, ולאיזה עומק יכול להגיע התסכול והכאב. ומצד שני – "כולה שם, מה את עושה מזה ענין?!" – אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה…

עשר שנים ועוד קצת זה לא המון אבל זה מספיק כדי לזהות את השינוי שקורה בשדה הזה כאן בישראל. נכון, אני לא ממש אובייקטיבית. יש לי אג'נדה. אבל אולי דווקא בגללה אפשר לסמוך עלי שאני לא מדמיינת כשאני מזהה כאן תזוזה איטית אך משמעותית. משהו הולך ונפתח במרווח שבין שני הקצוות המנוגדים כל כך: בין מי שחושבים שיש כאן היסחפות פראית (לרוב זה חושבים ולא חושבות) לבין מי שעומדות על זכותן לבחור לעצמן (ולמשפחתן) את השם.

המרווח הזה הולך ונפתח בעיקר כי עוד ועוד א/נשים, מכל המינים והמגדרים, מעזים לחפש אלטרנטיבות ולהמציא פתרונות. אילאיל ובן זוגה הם דוגמא אחת נפלאה לכאלה, וזו רק אחת מהסיבות שגרמו לי להיענות בשמחה להזמנה של אילאיל להתארח כאן בבלוג שלה. הסיבה השנייה היא כמובן האישור המרגש שנתנה להם מדינת ישראל (באמת תודה רבה) להעניק לבתם את שם המשפחה שהם בחרו לה. שם שהוא לא בדיוק אותו השם שיש לאף אחד מהוריה. הו, הזוועה…

כמו שאפשר להבין מהפוסט הקודם של אילאיל, ולא פחות ממנו מהתגובות אליו, נראה שנדרשים במקרים כאלו המון יצירתיות, כושר המצאה, וגם הרבה כוח רצון והתמדה. מהניסיון שלי בשדה הזה, זה ממש ככה, ולא במקרה. מעבר לעובדה שקשה תמיד לצאת כנגד השיטה, בסיפור הספציפי הזה של שמות משפחה נדמה לי שפשוט אין ולא יכול להיות פתרון אחד שנכון לכולם. לא משנה כמה מנסים, כל החלטה או בחירה תבוא על חשבון משהו או מישהו.

זו לא הגזמה. באמת שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. תאמינו לי, בדקתי את זה לעומק. בטח לא אם אתן חיות בעולם פטריארכלי שמאורגן לפי שיטת השמות הפטרונימית: זו שבמסגרתה רק גברים זכאים לשאת אותו שם משפחה כמו הוריהם וכמו ילדיהם. מה שלא תעשי, תידרשי לשלם מחיר. אולי תצליחי למזער אותו עם הזמן, אולי זה ילך וידהה. אבל אולי גם לא. ואולי אפילו ההפך: פתאום יום אחד, שנים אחרי שהפכת להיות Mrs. His Name  תגלי שמשהו חסר לך. למרות שאז, כשהתחתנתם בכלל לא היה לך חשוב, ואולי גם רצית נורא להפוך להיות מישהי אחרת.

מתברר אם כן שיש כאן פוטנציאל לדילמה רב ממדית, רב כיוונית, רב גילאית, ובכל מקרה, לא כזו שנגמרת ביום הנישואין או למחרת. השמות שלנו נושאים בתוכם מטען רב משמעות שהולך ונצרב בהם ככל שהזמן חולף ואתו אירועים "גדולים" כמו לידות או מוות, למשל של הורים ובני משפחה אחרים, אם כי גם אירועים אחרים "קטנים" יותר בהחלט יכולים להשפיע. ואל מול כל המורכבות הזו, עומדת העובדה שהדילמה הזו מוכרת כמעט אך ורק לנשים. כי רק נשים מצופות להחליף את שם המשפחה שלהן אחרי הנישואין. גברים לעומת זאת, יכולים להמשיך לחיות את חייהם בשלווה גמורה, ומבלי לראות אותה לעולם.

לשמחתי, ולא במקרה, יש היום יותר ויותר כאלה שמסרבים לעצום את העיניים. כמו בהרבה סוגיות פמיניסטיות שעבור הגברים הן non-issue, אבל מרגע שנחשַפְתָ אליהן, קשה לךָ לא לראות אותן שם. בייחוד אם אתה מבין שאין שום הגיון בשימור הפריבילגיה הייחודית הזו של הזכר, להיות היחיד שזוכר ומעביר את זיכרון המשפחה (שלו) והמורשת הלאה. זה אולי היה מתאים פעם. כשנשים היו חסרות כל זכויות, מעמד, או חשיבות. כשלשם של אישה לא היה שום משמעות. ובהרבה פעמים גם לה לא.

אבל זה לא העולם שאנחנו רוצות ורוצים לחיות בו יותר. ואין שום סיבה שהשמות שלנו יתנהגו כאילו זה המצב. ודווקא משום כך, כשזה מגיע לילדים שלנו, יש טעם להיאבק כדי שהם לא יצטרכו לשאת על גבם את אותה מורשת חד צדדית, ימשיכו וימשכו את השיטה הזו לעוד דור, ויקבלו רק את השם שלו. או שלה.

לא הרבה אנשים יודעים אבל יש המון מקומות בעולם שבהם לאנשים יש שני שמות משפחה. גם לנשים וגם לגברים וגם לילדים. בהרבה אחרים לא לכל בני המשפחה יש אותו שם אחיד וזהה. מיליוני אנשים במאות אלפי משפחות חיים עם כל מיני שמות בכל מיני צורות והסדרים ואף אחד לא חושב/ת שזה מסורבל או פלצני, מייגע, טרחני או קטנוני. פשוט כי הם נולדו לתוך זה. זה מה שהם מכירים, וזה נראה להם נורמלי. אפילו הגיוני.

סופסוף, גם בישראל, יש היום יש יותר ויותר ילדים שנולדים לתוך משפחות שיש להם כל מיני שמות. שני שמות משפחה בבית אחד על אותה דלת ואותה תיבת דואר. משפחות שבהן לאימא ואבא אין את אותו שם משפחה בדיוק, וגם משפחות שבהן שם המשפחה של הילדים לא זהה לשם המשפחה של ההורים.

עבור הרבה א/נשים מדובר בלא פחות מאשר מיני קטסטרופה. מסביב נשמעים לא מעט קולות מודאגים מהכאוס שעומד לפתחנו. לכל אלו הייתי רוצה להציע לקחת נשימה ארוכה, ולהירגע. אין מקום לבהלה. אין מה להילחץ. הדבר הכי נורא שיכול לקרות זה שלאט לאט שיטת השמות הפטרונימית תתפרק ותוחלף בשיטה אחרת. מגוונת יותר. מאפשרת יותר. מתאימה יותר לחיים שלנו במאה ה- 21.

וזה, למי שעדין לא הבין, דבר טוב מאד.

 ==========================

*תודה ענקית למיכל שכתבה את הדוקטורט שלה בנושא שמות משפחה (מרצה בבר אילן ובספיר) ומעבירה הרצאות בתחום*

==========================

ורק מעדכנת, זה (כמעט) כל פסק הדין לעניין שם המשפחה של הקטנה שלנו:

"שני הוריה של הקטינה .. עתרו לבית המשפט בבקשה משותפת לשינוי שם משפחתה של הקטינה ל"דרור" וזאת מכח סעיף 13 לחוק השמות התשט"ו 1956. המשיבים השאירו את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור נימוקיה של הבקשה ורצונם המשותף של שני ההורים בשינוי שם משפחתה של הקטינה כך שהיא תשא את שם המשפחה המשותף להורים, אותו בחרו ואשר אותו, הוסיף כל אחד מהם לשם משפחתו הקודם- הנני מאשרת את הבקשה.
אשר על כן מתאשר כי שם משפחתה של הקטינה יוחלף מ- "קומיי דרור" ל"דרור". "

מודעות פרסומת

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה זוגיות, פוסט אורח, פמיניזם, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על כמה מילים על שמות משפחה.

  1. קדם הגיב:

    מרתק. גם הוריי עשו את אותו הדבר – בחרו שם משפחה חדש, צירפו אותו לשמות המשפחה שלהם ואני ואחי קיבלנו את השם החדש.

  2. לימור הגיב:

    מכירה זוג מקסים שהחליט להוסיף שם משפחה חדש וצירפו אותו לשמות המשפחה שלהם. זאת על מנת שהמשפחה החדשה שלהם, שהם יצרו- תהיה משהו חדש. בדיוק כמו שהיא.

    תודה על הרשומה הזו- ללא ספק עוזרת לחזק מחשבות ורגשות שקיימים אצלי ואצל רבות וטובות אחרות.

  3. עדי גריידי-אשכנזי הגיב:

    במקרה הספציפי שלכם טוב לדעת שמערכת המשפט עשתה את הדבר הנכון וקיבלה את ההחלטה שמתאימה למשפחה שלכם. בהעדר השכלה משפטית, אילאיל, ההחלטה הזו היא תקדים שאחרים יכולים להתבסס עליו, או משהו פרטי שחל רק על ילדתכם?
    ואגב- מקווה שגם נציגי/ות רשויות השלטון יפנימו לאט לאט שמהו משתנה. רק החודש היה לי דיאלוג עם עובדת רשות מקומית כלשהי שהתחיל בחוסר הבנה אבל הסתיים לשביעות רצון כל הצדדים: "אני עדי גריידי אשכנזי. כתבת כאן בטעות רק איתי גריידי אשכנזי ואני לא מופיעה בטופס." "אז לכתוב עדי אשכנזי ואיתי גריידי?" "לא, אני עדי גריידי אשכנזי והוא איתי גריידי אשכנזי". "אבל אין לי מקום". "אז תכתבי איתי ועדי גריידי אשכנזי". "אבל אשכנזי זה השם שלך, או גריידי זה השם שלך?". "גריידי אשכנזי זה השם שלי". "ושלו?" "גם". "אז לכתוב איתי גריידי ועדי גריידי אשכנזי"? וכו' וכו', עד הסוף הטוב.
    וגם- השבוע גיליתי שדווקא האוניברסיטה, שמסרבת לרשום אותי כסטודנטית עם השם הכפול שלי "כי חסר מקום", העניקה לי, כסגל זוטר, מגירה משלי (לי ולכל נשות הסגל האחרות שיש להן שם כפול), כי אין מקום על המדבקה לשני שמות כאשר אחד מהם כפול. פרופסורים מכובדים נאלצים לחלוק מגירה עם מתרגלים צנועים בעלי שם משפחה בודד ובלי דוקטורט, אבל אני המאסטראנטית קיבלתי מגירה שלמה לעצמי כי החלטתי על שם כפול.

    • מזל טוב ואיזה כיף על המגירה 🙂
      לגבי שם המשפחה- זה לא תקדים כלל. זה ללכת לפי הסעיף בחוק מילה במילה- פשוט צריך לקבל אישור מבית המשפט על מנת לשנות את הדברים בתעודת הזהות. הסעיף שאזכרתי הוא הסעיף בדיוק לפי החוק. לצערי הפקידים לא יפנימו כל עוד זה החוק.

  4. פינגבאק: חשיפה לדרום « האחות הגדולה

  5. נועה הגיב:

    זה נושא כל כך בעייתי, אני עם בן זוגי כבר עשור, עדיין בלי ילדים, אני עם שם משפחה מאוד ייחודי- ולמעשה ככל הידוע לי ולגוגל היחידה בעולם עם השם שלי, ממש לא בא לי לוותר על שם המשפחה.
    בן זוגי בעד שאשאר עם השם שלי אך לא מוכן להחליף את השם שלו, לשלב את שני השמות- זה יהיה מאוד ארוך ומסורבל וגם לא בא לי שהילדים יסתובבו עם שני שמות משפחה וגם לא שיסתובבו רק עם שם משפחה של אחד מאיתנוץ
    אני רוצה להמשיך עם השם משפחה שלי ודווקא רואה חשיבות בשמירה לא רק על הזהות שלי אלא גם להמשיך עם שם המשפחה הזה, לבן זוגי שם משפחה "רגיל" אבל כמובן שהוא לא ישנה…
    בקיצור, דילמה וויכוח שנמשך כמעט עשור- למי הפתרונים???
    ודרך אגב, הדבר הכי מעצבן היה שכשנרשמנו לחתונה ברבנות (בסופו של דבר לא התחתנו דרכם ולא נרשמנו כי הם וכל הממסד הזה נוראי) בכל מקרה בעודנו יושבים עם הפקידה אני רואה שהיא מכניסה את השמות שלנו למחשב ובאופן אוטומטי השם משפחה שלי נמחק ובמקומו מופיע השם של בן זוגי! מייד ביקשתי שהיא תשנה את זה חזרה, היה ויכוח וטענות שאי אפשר- בסוף המחשב הצליח…

    • הי נועה..
      אני לא בטוחה שהבנתי- נרשמתם בסוף דרך הרבנות או לא?
      (שתדעי לך שזה בניגוד לחוק מה שהיא עשתה, ויש ארגונים שתובעים את הרבנות על כך ומנצחים בקלות..)
      לענין שמות המשפחה- שמעתי כבר על כמה אפשרויות נוספות.. אחת מהן היא שכל הבנים שנולדו קיבלו את שם המשפחה של האבא, והבנות את של האמא.. ככה כולם מרוויחים.. איך נשמע?

  6. אור שפירא הגיב:

    איזה יופי שהצלחתם שנות בחזרה לשם המשפחה הטבעי וההגיוני לקטנה.
    סתם בשביל הסקרנות, כמה כסף/זמן לוקח התענוג הזה של הפקידים?

    • העלות היא בעיקר של האגרה לבית משפט ודואר רשום- וזה עולה בסיבות 500 ש"ח..
      מבחינת עלות של זמן – יש לא מעט.. גם להיעזר בעו"ד לכתוב את התביעה, גם ללכת לבית המשפט ולהגיש טפסים וללכת למשרד הפנים וכו'.. וכו'..

      • אור שפירא הגיב:

        אכן משהו להיאבק עליו!

      • עזרא הגיב:

        אילאיל, כל הכבוד על התהליך. "עלינו" לא מזמן על הרעיון של שם משותף נוסף לשנינו שיהיה השם היחיד של הבנות שלנו. חשבתי שזה יהיה פשוט עד שמישהו הפנה אותי לבלוג שלך.
        את מוכנה לשתף במסמכים המשפטיים שלך? להפוך את העבודה והכסף שהשקעתם לפורמט שנוכל להשתמש בו גם כן לאותה המטרה?

        בכלל, אם את מוכנה לעזור לנו אשמח אם תפני במייל ezrabrom@gmail.com

        תודה בכל מקרה.

  7. רוני הגיב:

    מצטרפת לבקשה של עזרא.
    יותר מאשמח לקבל מסמכים לדוגמא.

    תודה תודה
    וכל הכבוד לכם 🙂

  8. אורית הגיב:

    הי אילאיל – כפמיניסטים, שם המשפחה החדש שלנו מורכב מראשי התיבות של שמות המשפחה הקודמים של שנינו. כך מחד נחסכה מאיתנו המסכת שאתם עברתם, אך מאידך התנתקנו במידה מסוימת משמות המשפחה הקודמים. הילדים שכבר גדולים למדי רשאים מבחינתנו לבחור מה שהם רוצים, ואנחנו ממליצים: הקמתם משפחה חדשה תנו לה שם חדש.

    • אורית, אני לא בטוחה מה ההבדל בין הדרך שאתםן בחרתםן לזו שאנחנו בחרנו. גם אנחנו עשינו שם משפחה משותף, ההבדל הוא אולי שאנחנו השארנו כל אחדת את שמוה הקודם?
      אני חושבת שגם אתןם לא התנתקתםן מהשם הקודם. עשיתםן לו חידוש. וזה מבורך בעיני.
      יש משמעות בעיני שכל אחדת שומר.ת על שמוה הקודם, אבל החשוב מהכל- זה שהילדיםות מקבליםות בחינוך שלהם את המורשת של המשפחות. שם המשפחה הוא סמל בעיני, לא המהות.

  9. פינגבאק: לכל אישה יש שם משפחה | אב במשרה מלאה

  10. פינגבאק: ויקרא שמה בישראל.. | בלוג משלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s