חופשת ילדה. משרת הורה. וחלב שאוב.

"מה את עושה פה?" שאלו אותי בראשון שעבר בפליאה גמורה במשרדים בעבודה.

"אה. חזרתי. אני ובן הזוג שלי התחלקנו חצי חצי בחופשת הלידה, ועכשיו הוא נשאר עם הילדה".

ומאותו רגע התחלפו התגובות- תלוי מגדר השואל, השעה שבה נשאלתי ורמת ההיכרות שלנו. היה את – "ובעבודה שלו הסכימו לקבל את זה?" (מה?? מי שאל אותם בכלל.. מישהו היה צריך לאשר לי לצאת לחופשת לידה?) "והוא מסתדר?" (שוב.. מה?? הוא אבא שלה.. למה שלא יסתדר? ואני הסתדרתי מיד? קיבלתי חוברת הוראות בבי"ח? מה זה השטויות האלה..) "אוי נו, את עם השטויות הפמינסטיות שלך!" (שלך? ומה- לו לא היה מילה בענין? לידיעתך זה היה החלטה משותפת לחלוטין!!) "מה את משוגעת? ויתרת על להיות בחופש עם הבת שלך וחזרת לעבודה? בחיים לא הייתי עושה את זה במקומך" (מזל שאת לא במקומי. שאנחנו שונות. שהעולם מורכב מהרבה אנשים שונים. ושאנחנו שונים.)

אחד הדברים הכי טובים שהיו וקרו לי היה היום שבו נכנסתי למשרד ביום ראשון. לא. לפני שכולם קופצים עלי ויוצרים אצלי רגשות אשם- התגעגעתי אליה. חשבתי עליה. דברתי עם אבא שלה כל כמה שעות כדי לקבל עדכונים. אפילו סמסים מצחיקים עם תמונות מגניבות של מה היא עושה היום. שאבתי כל כמה שעות. ועדיין. הייתי אני. ישבתי בישיבות עבודה. דברתי עם אנשים על דברים שלא כוללים חיתולים/ האכלות/ בכי/ אחוזונים. הייתי גם וגם. ולא רק. היה מדהים. נתן לי כוחות. חזרתי הביתה וכל כך נהניתי לחבק אותה. בניגוד לרצון העז לתת אותה לכל אדם שרק רוצה להחזיק אותה. פתאום רציתי אני להחזיק. אני לחתל. לחייך אליה. איזה כיף זה היה.

"אז מה- אתה הבייביסיטר שלה היום?" שאלו את בן זוגי המקסים. "לא. אני אבא שלה".

הוא אחד משליש אחוז גברים שלקח את החצי השני של חופשת הלידה (לפי רימלט). אז אין פלא שהחברה עוד לא יודעת מה עושים עם זה. מה עושים איתו. מה עושים איתי. מה עובר לנו בראש בכלל. וכמובן- איך זה ישפיע פסיכולוגית על הבת שלנו. כי אין כמו רגשות אשם כדי להשאיר את החברה מתפקדת כמו שהיא.

התחלתי לגלגל בראש את הדברים שאכתוב כאן כבר בתחילת החופשת לידה שלי. חיכיתי לרגע שאני אצא מהבית ואחזור לעבוד. חיכיתי לרגע שבו אני לא ארגיש שצמודה לי ילדה קטנה לכל צעד שאני עושה. חיכיתי לרגע שבו אני אוכל להגיד לבן הזוג היקר שלי- רואה? זה קשה כל הקטע הזה.. חיכיתי לשינוי פתאומי בהכל. חיכיתי שאצא מהבית, אכנס לאוטו, אגיע למשרד וארגיש שצמחתי. אפילו בסנטימטר. זה לא קרה כל כך מהר. או בכלל. המשכתי להיות עסוקה בה. גם ממרחק. הבנתי מה זה להיות אבא. וזה הרגיש מוזר. מיוחד. מצד אחד משחרר, אבל מצד שני הבנתי שזה לא פשוט בכלל.

נכון. גם אבות עובדים קשה כשאנחנו בחופשת הלידה שלנו. הם עובדים רגיל בעבודה – עם השעות המטורפות והכל. אחרי שלא ישנו בלילה ואחרי שחזרו הביתה ומיד אנחנו מושיטות אליהם את הילד ואומרות- מעולה שחזרת! אני חיבת להתקלח/ לישון/ לנשום/ לאכול.. הם עובדים ממש קשה. אני יודעת את זה. ועדין. בערב, אחרי היום הראשון של החופשת לידה שלו- הוא אמר שאם יגרמו לכל הגברים להיות בחופשת לידה המאבק הפמיניסטי לא יצטרך להתאמץ כל כך. פתאום הוא הבין כל מיני דברים (והבחור מאוד מעורב ומאוד מעורה בעולם הפמיניזם). פתאום הוא מתקשר אלי כל כמה זמן. סתם. כדי לדבר. (נשמע כמו הסטריאוטיפ על האשה הנודניקית שמתקשרת לבעל העסוק..) פתאום זה הרגיש לו נורא לבד ב3 בצהריים בבית.. כשהכל נורא שקט מסביב. מדהים.

אז נכון. אנחנו לא יכולים להרגיש ולחוות אותו דבר. אני ממשיכה לשאוב בעבודה (ענין מעיף פיזית, דורש תיאום והתעסקות והתנהלות טכנית, וכמובן התחשבות בכל הנוכחים במשרד..) והוא צריך להתמודד עם שקיות שנקרעות ונוזלות, או בכי של ילדה רעבה בזמן שהחלב מתחמם לו לאיטו.. גם כשאני לא לידה, אני עדין אמא בתפקיד (מה לעשות שעדיין יש כאבים מהלידה, והגוף עוד לא חזר לעצמו ב100%, והשאיבה גוררת אחריה מגוון חוויות..) וכשהוא לא איתה ונכנס לחנות תינוקות כדי להסתכל על עגלה (אני עם מנשא.. והוא בחופשת לידה. הוא צריך עגלה..) הוא חריג בנוף. הוא שונה.

הלכנו לאכול ביחד במסעדה. אז חנינו בחניה. ידעתם שיש חניה מיוחדת ל"הורים עם עגלות"? חנינו בשמחה גדולה. אבל אז כשהוא רצה להעלות את העגלה על המדרכה היתה לו אפשרות רק ב"לאם ולילד". הוא לא מתאים להגדרה פעמיים. הוא לא אם. והבת שלו היא לא ילד. ממש עכשיו קראתי בלוג של אבא שמרגיש שלא נותנים לו שוויון בגידול ילדיו כי אין משטח החתלה בשירותי גברים בקניונים, ואין משרת הורה. מסכימה. עם כל מילה. אני גם רוצה. אני רוצה שיתנו לי את האפשרות- ולא רק החוקית. אלא החברתית. עד הרגע האחרון כולם אמרו לי שיש לי את הלגיטימציה להשאר בחופשת לידה ולא לחזור לעבוד. אם התחרטתי. לא. לא התחרטתי. ואף אחד לא האמין לי.

אנחנו לא שווים. לא טכנית פורמאלית בכל אופן. אבל אני לא רואה סיבה למה לא נהיה שווים מהותית. גם לו מגיע זמן איכות עם הבת שלו. גם לו מגיע להנות מהחיוך שלה ב1 בצהריים. גם לי מגיע זמן משל עצמי. גם לי מגיע זמן שבו אני מפתחת את עצמי ואת הקריירה. מגיע לשנינו חברה שמוכנה לקבל את זה. ששנינו הורים לילדה שלנו. זה לא שאני רק אמא, ולא הוא מדי פעם אבא. זה עושה טוב לזוגיות שלנו. להורות שלנו. לאישיות שלנו. לעצמנו. לילדה המהממת שלנו שזוכה בשני הורים נוכחים. אפילו לכלב החמוד שלנו.

אהוב יקר- אתה אבא מדהים. אתה בן זוג ושותף מדהים. תודה שאתה לוקח חלק, נותן לי את המקום שלי, מוצא לך את המקום שלך.

וחוץ מזה- כל מי שקורא לזה חופשת לידה משקר לעצמו. כמו חופשת מבחנים. חופשה זה לא. זה זמן מדהים ללמידה. עצמית. זוגית. משפחתית. זה זמן לגדול. להבין. לחשוב. ולא לישון. הרבה הרבה לא לישון. גם לאבא שלוקח חופשת ילדה.

———

אחרי פרסום הפוסט הזה, הרבה ביקשו לדעת מה דעתו של הבן זוג. אז הוא כתב על זה בפוסט משל עצמו.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה הריון, זוגיות, חקיקה, פמיניזם, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

38 תגובות על חופשת ילדה. משרת הורה. וחלב שאוב.

  1. איציק הגיב:

    אהבתי את ההשוואה ל"חופשת מבחנים"….

  2. סקרנית הגיב:

    במה בדיוק את עובדת? במה בן זוגך עובד?

      • סקרנית הגיב:

        כי לפי מה שכתוב באתר שלך את עובדת במשרת סטודנט כלשהיא, ואני באמת סקרנית לדעת איך אתם מצליחים לשלם שכירות, שכר לימוד, והוצאות גידול ילד עם יוקר המחיה הזה ועדיין אפשרו לבן זוגך לקחת חופשת לידה (נכון שיש חוק- אבל בד"כ מעסיקים מעקמים את האף וזה מאוד בעייתי לעצבן את המעסיק כשפרנסתך תלויה בכך). זה מעניין אותי כי גם אני הייתי רוצה זוגיות שוויונית ואולי אוכל לבחור במקצוע כמו שלכם. לעומת זאת, נתקלתי בהרבה פמיניסטיות בפייסבוק בבלוגים ובאקדמיה שלמעשה לא היו יכולות לקיים את האג'נדה שלהם אם לא היו נתמכות כלכלית על ידי ההורים או הבעל ואז זה קצת מוציא את העוקץ וסתם גורם לנשים רגילות להרגיש רע עם עצמן

      • אז.. קודם כל אנחנו ממש "רגילים".. הוא הודיע מראש בעבודה, כמו שאני הודעתי שאני בהריון. וכולם קיבלו את זה. כלכלית זה ממש לא משנה- הרי אנחנו מסתדרים עם אותן המשכורות- מה שהוא מרויח ומה שאני מרויחה. מרגיש לי מאוד ערום לדבר על המשכורות שלנו, אבל אני אשמח לשתף באופן פרטי קצת יותר לעומק. בכל מקרה, אין עזרה מההורים, יש הרבה עבודה של שנינו ואנחנו מאוד מחושבים. מנסים לפחות.

      • IM הגיב:

        לקחתי חופשת לידה… של אבא. את החצי הראשון.
        "חוק זה חוק" – לא רק.
        מכיון שתשעה חודשים, פחות שלושה חודשים שאף אחד עדיין לא יודע בעבודה הם מספיק זמן מראש להודיע על לחופשה ארוכה בחו"ל, זה גם מספיק זמן להודיע מראש במקום העבודה.

        לשמחתי – לי לא הייתה בעיה, ולא עקמו את האף. אפילו קודמתי כשחזרתי.
        חויה נהדרת בהחלט. ממליץ לכולם.

        אילאיל – את נהדרת. אף פעם לא איכפת לך באמת מה כולם חושבים, אז עכשיו??? אמא או לא אמא את בהחלט ראויה לאהבת משפחתך.

        אוהבים.

      • אורן הגיב:

        יש כל מיני מקרים שקשה בהם לחלוק את חופשת הלידה. במקרה שלנו, אשתי עובדת בעבודה שדורשת מאמץ פיזי והיא לא הייתה יכולה לחזור אחרי חודש וחצי. יש זוגות שרוצים לקחת יותר משלושה חודשים ואז הגבר כן צריך לוותר על המשכורת שלו, שבדרך כלל היא הגבוהה. יש מקרים שהאישה עובדת שעות לילה או משמרות אחרות, ולמי החוק היום היא חייבת לחזור בדיוק לאותה עבודה שהייתה לה לפני הלידה כדי שבן הזוג שלה יקבל את הכסף. והכי גרוע, כמו שכתבת, יש מעסיקים שמעקמים את האף לגברים שרוצים לקחת. עכשיו, ברור שיתנו לך לצאת לחופשת לידה, אבל לא יתנו לך קידום / העלאה / יתנו לך משמרות לא טובות וכו.
        אבל בסופו של דבר, לרוב האנשים יש את האפשרות הזו. אז כל הכבוד לכם. ואגב, מספר הגברים שלוקח חופשת לידה עולה בשנים האחרונות.

      • לעקם את האף זה בסדר. אבל שבזה זה יגמר. כמו שמעקמים את האף כשאני אומרת שאני עושה מילואים, אבל נראה אותם עושים עם זה משהו. המדינה חייבת להתעמק בנושא ולהתחיל להגן על גברים שלוקחים חופשת לידה ונשים שחוזרות לעבוד. כמו שהתמ"ת מגן על זכויות עבודה לנשים בהריון, כך צריך להיות בכל הנושאים האלה. שזה לא יהיה שיקול בכלל בלקיחת חופשות לידה. אם רוצים יותר משלושה חודשים, אולי יש מקום לבחון שוב את העובדה ששכר של גבר גבוה יותר. זה מנציח את עצמו. זה אומר שמרגע שנכנסתי לזגויות הנצחתי את המצב לפיו אני מרויחה פחות, מקודמת פחות, יוצאת יותר ממעגל העבודה ותלויה כלכלית יותר בבן הזוג שלי. חיבים למצוא לזה פתרון.
        ואני שמחה לשמוע שהמספרים עולים- יש לך אסמכתא? אשמח להסתמך על משהו מספרי.

  3. Ayelet הגיב:

    פוסט נהדר, מעורר השראה ומחשבה.
    מזל טוב ובהצלחה

  4. שגית הגיב:

    בהחלט מעורר השראה. תודה על פילוס הדרך … נשיקות לכם מתוקים

  5. דוד הגיב:

    להיות עם הבן שלי בבית חמישה שבועות, עד לגיל שלושה חודשים, היה פשוט כיף.
    אחרי שבוע, כשלמדתי את הקצב שלו (כשהוא הלך לישון גם אני נחתי – למשל) אני באמת הרגשתי כמו בחופשה (אולי זה קשור לכך שלקחתי בקלות את המטלות של הבית, והתרכזתי בילד – להאכיל, לטייל, לקרוא ולשחק – בדומה למה שאני עושה בסוף שבוע או בחופשים).
    בגלל אי-השיוויון בחוק, הבקשה לקבל את "דמי הלידה" מהביטוח לאומי נדחתה. אובדן ההכנסות אכל חלק מהחסכונות, אבל למזלי חסכנו מספיק, ויכולתי לוותר על התענוג המפוקפק במשפטים, עתירות והתעסקות עם עורכי דין (בלי להכליל). דרך אגב, זה די מוזר שמדור "אמהות" בבטוח לאומי מטפל גם באבות בחופשת לידה.

    החוויה מומלצת, אבל החוק נוראי. עצם זה שאני כאב צריך "אישור חתום" של הויתור של אשתי על מנת לנצל את חופשת הלידה. העובדה שהזכות הזו באה "על חשבון" מה שהחברה והחוק נותן לאמהות, מבטיח שאחוז האבות שיבלו זמן משמעותי אם הילדים שלהם יהיה נמוך.

    ראיתי הצעות חוק שמדברים על שבוע חופש בתשלום לאב אחרי הלידה (במקום החוק הקיים). לפחות המחוקק מבין שיש בעיה, אבל אני לא חושב שזה הפתרון. (http://oknesset.org/bill/5293/) ולמה החוק המתייחס לחופשת לידה נקרא "חוק עבודת נשים"?

    מזל טוב – תהנו!

    • קודם כל- תודה, משתדלים להנות בהחלט 🙂
      לא הבנתי למה לא אשרו לך את בקשת דמי הלידה, ממה שאני יודעת לא צריכה להיות סיבה לדחות בקשה..
      ולענין חוק עבודת נשים- יש חוקים במדינה שהם מגדריים.. לטוב ולרע..

  6. אור שפירא הגיב:

    מעניין, האם קיימת אפשרות במקום שאחד מבני הזוג יהיה בחופשת לידה ששניהם יהיו בחצי משרה (כלומר שחצי מהימים האב בבית וחצי האם?) זה נשמע לי הכי הגיוני ובריא

  7. אור שפירא הגיב:

    ולגבי משטחי החתלה, דווקא ראיתי שיש התחלה של שינוי המגמה ובהרבה מקומות זה פשוט מחוץ לשירותים (בין הדלת של הגברים לדלת של הנשים)

  8. טובלי הגיב:

    אני מאוד נהנית לקרוא אותך, אבל בתור אחת שסיימה כרגע חופשת לידה , אני לא מבינה פיזית איך אפשר לחזור לעבודה אחרי חודש וחצי, אני מרגישה שרק עכשיו אני מתחילה להתאפס על עצמי מחדש…

    • תודה 🙂 לגבי החזרה מהחופשת לידה, זה מאוד תלוי איך היתה הלידה, אני משערת, ואיך נראית העבודה. אני עובדת במשרד ולכן זה מתאים לי. מרגיש לי שאפילו יש לי פתאום יותר אנרגיות, ההנקות (שבמשרד הופכות לשאיבות) בבקרה ולא מתי שהיא מבקשת, וככה יש לי יותר אפשרות לנוח ולחזור עם כוחות הביתה. ברור לי שאני עוד לא חזרתי לעצמי, אני משערת שזה יקח עוד המון זמן, אבל מרגיש לי שזו הדרך בשבילי.

  9. אורה גולדברג הגיב:

    תגובתי תראה לכם חריגה כאן, אך כל כך קשה היה לי לקרוא את הפוסט שלא יכולתי לא להגיב. ילדתי במזל טוב לפני חמישה חודשים, ולאט לאט אני מבינה את זה יותר, זה לא סתם שנשים נולדו שונות בצורתם הפיזיולוגית, יש לכך סיבה והיא שילד צריך את אימו בראשית חייו. הוא מכיר רק אותה ולאט לאט צריך להתרגל לכך שהוא והיא כבר לא אותה ישות ואז להתרגל להכיר אנשים אחרים חשובים מאוד בחייו. אני בעד הורות משותפת ולא בעד אבות לא מעורבים. בעלי היקר מעורב מאוד אך הוא לעולם לא יחשוב לקחת את תפקידי בתור אמא ברגעיו הראשונים של חייו של בני. תפקידו יגיע בצורה משמעותית, ואולי יותר משלי, אך אנחנו ממש לא דומים מהותית, לכל אחד יש את התפקיד שלו שאותו הוא צריך למלא נאמנה ולא לנסות למלא את מקומו של האחר.

    • התגובה שלך לא חריגה בעיני, היא מאוד דומה להרבה תגובות שאני מקבלת מהחברה והסביבה. אנחנו לא מסכימות במשהו מאוד בסיסי בדיון- אני לא חושבת שיש תפקידים מהותיים ואני לא חושבת שיש משהו מהותני במגדר. אם אבות נמצאים עם הילדים מגיל צעיר (נגיד בחופשת לידה) הם מתחילים להיות קשובים ולשים לב, בדיוק כמו שמצופה מנשים. אני חושבת שתפקידים זה משהו שלומדים, ואפשר בהחלט ללמוד את שני הדברים. וכמובן – מרגיש לי שזה ענין של בחירה. מה שמתאים לכל אחת ואחד- מה שמתאים לכל זוג כזוג והורים.

      • תמיר הגיב:

        יקירה – אורה מתכוונת לצרכי היילוד ולא לתפקיד מגדרי. יש הנחה מיתית שהיילוד "צריך" את נוכחות האם בחודשיו הראשונים – וממש לא כך הוא. אם בא לך להעמיק טיפה – ראי את הקופים של הארלו – ממש חיים טוב מאד ללא אם אמתית….. זה אולי מצער או מפעיל רגשית אבל בהחלט לא מחויב המציאות. אורה אומרת: "הוא (הבעל) לעולם לא יחשוב לקחת את תפקידי בתור אמא ברגעיו הראשונים של חייו של בני" – אני משוכנע שהוא ממש לא חושב כך, ושתפקידך כאם – נשמר לך לנצח נצחים מרגע הלידה…. זהו תואר המוענק ללא דרך חזרה. אני, למשל – גאה מאד להיות האבא של הילדים שלי ותפקדתי לא רע ימים לא מעטים…. לפיכך – אין "תפקידים" והילדים – מסתדרים נהדר, ואפילו טוב יותר…..

  10. טל (עוד לא אבא) הגיב:

    עשית לי את היום 🙂

  11. ענת קורן-דרור הגיב:

    ועדיין, יקירתי, זה לא מובן מאליו.
    אכן הצלחתם ליצור זוגיות שאינה מובנת מאליה, שימרו עליה ושיהיה לכם תמיד תמיד רק טוב!!!!!!!!!!!!!!!

    • אורה גולדברג הגיב:

      בעיני חבל. אנחנו בתור נשים צריכות להיות גאות בשוני. להבין שיש בגברים משהו מיוחד ובנשים משהו אחר מיוחד ולהבליט את השוני. אחרת מה שטעם שיש שני מגדרים? כל אחד צריך לתת את חלקו בצורה הטובה ביותר ולא לנסות להיות מהות שהוא לא. זה טבוע בנו בטבעינו ואין מה להתבייש בכך. זה לא אומר שנשים נחותות זה אומר שיש לנו תפקיד אחר מגברים. ובכך באמת אי ההסכמה ביננו- אילאיל. אני רק לא מבינה איך אפשר להסביר את העובדה שנבראנו אחרת בצורתינו הפיזיולוגית? זה הרי לא במקרה. תמיר- אני לא מכירה את הדוגמא, אבל אי אפשר להשוות קופים לבני אדם, לבני אדם יש את הצורך הריגשי הפסיכולוגי שכל אחד אב ואם, נותן את חלקו בזמנו.

      • תמיר הגיב:

        לטעמי, הבלטת השוני גרמה ועדיין גורמת לכל מיני בעיות מוזרות… השוני קיים משום שכך העולם בנוי, ויש לקבל אותו ולפחות אני – לא תוהה עליו בכלל. אני – אבא, היא – אמא, שנינו – נותנים כמיטב יכלתנו לילדים – כפי צרכיהם. אני חושב שאב ואם נותנים – לא רק כ"אב" ו"אם" כי אין תפקידים אמיתיים. ללמד ילד לתת ולקבל – שני ההורים שותפים.
        הארלו עשה ניסוי ובו נתן לקופיפים לבחור בין שלד ברזל עם שמיכה חמימה ובין שלד ברזל עירום וקר שהיה בו בקבוק הנקה. הקטנים בחרו בשמיכה. החום האנושי החשוב הניתן על ידי אב או אם – חד הוא, העיקר שיינתן.
        גם אין ממש בעניין ההנקה – גם את זה אנחנו כבר יודעים. הפסיכולוגיה יודעת להצביע בבירור על כך שאין הכרח בנוכחות אם 24/7 בחודשים הראשונים – הילדים גדלים להפליא ולמעלה מזה – הקשרים במשפחה מתהדקים כאשר האב נותן את חלקו לא באופן המסורתי אלא כפי שאפשר. מלבד זה, בדורנו המאפשר – גדלים ילדים נפלאים גם במשפחות חד הוריות מבחירה וגם חד מיניות. אל תלכי לכיוון ה"חבל" – קבלי את השוני – בגישה… שנה טובה!

      • יואב הגיב:

        אהלן אורה.
        אני לא מאוד מבין בנושא, אבל אני לא בטוח שאת ואילאיל מדברות על אותו הדבר.
        אם אני לא טועה, יש יותר משני מגדרים והקשר בין פיזיולוגיה למגדר הוא אמנם לא מקרי, אבל בהחלט לא חד-חד-ערכי.
        אני מסכים שצריך להיות גאים בשוני, אבל גם צריך לאפשר שיוויון הזדמנויות. אמנם לאם יש תפקיד ביולוגי מסוים, אבל זה לא אומר שזה גם תפקיד פסיכולוגי. ודווקא נראה לי (אינטואיטיבית, ולא מניסיון) שהגישה שנוקטים אילאיל ובן זוגה בריאה יותר פסיכולוגית עבור הילוד וטובה יותר לתא המשפחתי. היא גם מאזנת בין צרכי הילוד לצרכי ההורים.

  12. פינגבאק: אתה הבייביסיטר? לא. אני האבא :) | לקט

  13. פינגבאק: שיעורי בית « האחות הגדולה

  14. naamaninbar הגיב:

    אין לי מילים. מרגש כל כך!:)

  15. אורה הגיב:

    אני לא מתכוונת לצאת נגד צורת חיים של בני אדם אלא כותבת את דעתי האישית. בעיניי, תא משפחתי בריא בנוי מאם אב וילד (או ילדים..). אני מאמינה שאנחנו צריכים לזרום עם הטבע ולא לחיות נגדו. הטבע לא מאפשר "משפחה" מזוג חד מיני, ובעיניי יש לכך סיבה. יצא לי קצת לעבוד עם ילדים שמגיעים מכל מיני בתים עם מצוקות כאלה ואחרות. אני אומנם לא עישיתי על כך מחקר פסיכולוגי, אבל ניתן לראות משיחה לא ארוכה עם ילד או ילדה איזה חסכים ישנם כאשר אין אב או אם בסיפור.
    כמובן שלפעמים זה קורה עקב גירושין או חס וחלילה אובדן, אך זו לא הדרך האידיאלית.
    תמיר- שוב, קשה לי ההשוואה לקופים, קשה לי להאמין שהם זקוקים לאותם דברים מבחינה פסיכולוגית. אבל אתה צודק שחום אנושי יכול להגיע מאם ואב באותה מידה. אני רק חושבת שההנקה יוצרת קשר מיוחד בין אם לילוד, קשר שהוא זקוק לו בעיניי בשלב הזה. אני לא יכולה להסביר את זה, אני פשוט מרגישה את זה כלכך חזק.
    יואב- אני לא רואה את הקריירה שלי כדבר מרכזי בחיים, בעיניי היא אמצעי, וכך גם מסתכל בעלי על הקריירה שלו. חשוב שיהיה מעניין ומאתגר, אבל ברור לי שהייתי מעדיפה (אם היתה לי הסבלנות המספקת והאמצעים הנדרשים) להשאר בבית ולגדל את ילדי בעצמי. בחודשים הראשונים בני יהיה זקוק לי יותר, ובתקופות שונות בחיים הוא יהיה זקוק לנו, כל אחד, במידה שונה בהתאם. אני חושבת שהקושי הוא לדעת לשלב, להיות קשובים ולתת לילד את המענה שהוא זקוק לו.

    • תמיר הגיב:

      אורה – אני בהחלט מכבד את דעתך ואת נקודת ההשקפה שממנה היא נובעת. מאחר ואינני אשה, כל מה שאגיד או אחוש – תקפותו תהיה מוטלת בספק מסוים ואני מבין ומקבל את זה… עניין הקופים לא בא להשוות בין צרכי אדם לקוף אלא להאיר נקודה קטנה אחת בכל המכלול העצום הזה שנקרא "הורות"…..
      שנה טובה והצלחה רבה.

  16. מיכל הגיב:

    בעיני ההפסד כולו שלך.

    אישי ןאני מגדלים את ילדינו במשותף, אך עבורי – חופשת הלידה (במיוחד מגיל חודשיים ועד חצי שנה), מעבר להיותה נצרכת פיזית, היתה חוויה מדהימה עבורי. יש שלב בו מתחילים ליהנות מהתקופה, ליהנות מהתינוק/ת.
    וכן – אחרי תשעה חודשים בהם אני נשאתי את התינוק ברחמי, אני רוצה להישאר איתו, להיניק אותו ולבלות איתו. בנזוגי יצטרף למסע הזה, אבל הזמן הראשוני של חופשת הלידה הוא בשבילי ובשביל תינוקי.

    אגב – עלתה אצלנו האופציה של חלוקת חופשת הלידה, והכל כבר אושר לקראת כך. למזלי קרה משהו בלתי צפוי ששיבש את האפשרות הזו, ואני מאושרת שזה קרה.

    • אני לא חושבת שיש כאן ענין של הפסד או רווח. בטח לא תחרות. זה ענין של רצון ואיפשור. ולי היה רצון והחברה לא ממש מאפשרת. כל אחד ובמקרה הזה, לדעתי, כל אחת יכולה לבחור מה נכון לה ומה טוב לה. בעיני "העלות" היתה גבוהה מ"התועלת" ולכן אני העדפתי לחזור לעבודה, לתחושת היצרנות והיכולות האישיות. אם את מקבלת ומרוויחה את כל התחושות הללו מהזמן שלך בבית עם הילדה- אשריך. אני מעדיפה להנות מכל אלה במקביל ולא במקום. לדעת שאני ממשיכה לבנות את עצמי ולא פוגעת לי באפיקי קריירה עתידיים. כל עוד כל אחת עושה את הבחירות שלה ממקום מודע, אין לי מה להלין על כך. קשה לי עם העובדה שאני ביקשתי לעשות אחרת והחברה מתיחסת אלי בצורה שונה ממה שלדעתי נכון. את מוזמנת לראות את מה שבן הזוג שלי כתב בהקשר לחופשת הלידה מהצד שלו- לדעתי זה הרווח הכי גדול בכל זה.
      לחצי כאן

  17. עדי גריידי הגיב:

    כל הכבוד לכם שאתם עושים את מה שנכון למשפחה שלכם למרות שהחברה לא הכי תומכת. אנחנו רצינו להתחלק, וכמו אחד המגיבים כאן- לא יכולנו לקבל את דמי הלידה אם הוא ייקח את החלק שלו בגלל עניין בירוקרטי של היקפי משרה. שבעת חודשי "חופשת" הלידה שלי היו שילוב בין חוויה מדהימה לרגעים מאוד קשים, ואני חושבת שלמשפחה שלנו המודל של להתחלק הוא האופטימלי, ואני מקווה שיצליח לנו בילד/ה הבאה. כל זוג כמוכם שעושה את זה מקל על הזוגות הבאים- כי הנה יש עוד דוגמא, ועוד אבא שהגיע לחוג ועכשיו יגידו בו "הורים" ולא "אמהות" ועוד בוס שנתקל בזה…, אז חוץ מלעשות טוב לעצמכם ולילדה, שזה הכי חשוב- יש גם בונוס קטן לכם בשמחה שאתם עושים את זה קל יותר לאחרים בפעם הבאה. והמון בהצלחה לשלושתיכם בשלב הקשה של מעבר מההורים לשלב הבא. הוא לא קל….

  18. לריסה הגיב:

    אתם הזוג הכי מקסים בעולם!!! יישר כוח!
    מקווה שאתם מסדרים עם ענייני הפיפי/קקי ואם לא, דברו איתי 🙂
    נשיקות ❤

  19. פינגבאק: כשהבת שלי תגיד "אמא שלי מילואימניקית" | בלוג משלך

  20. פינגבאק: אספת פועלות בחצר | בלוג משלך

  21. פינגבאק: גם אצלנו לאבא הייתה חופשת הורות | בלוג משלך

  22. פינגבאק: זכויות. זכויות בכל מקום. | בלוג משלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s