הציבור חילוני אז הציבור ישלם

מדהים לחשוב איך אנחנו מורכבים מכל כך הרבה דברים שקורים במקביל. שבוע שעבר היה שבוע עמוס. עמוס בכל טוב. עמוס במטלות שלי עם עצמי. עמוס בהצלחות ובחוויות מדהימות. הספקתי הכל. כל מה שתכננתי לעשות בשבוע שעבר הספקתי. בתקופה הקרובה אני עוד אעכל את הדברים. אכתוב עליהם. אקרא אותם. אשמע עליהם. אדבר עליהם. לאט לאט.

אחד מהדברים שהספקתי, היה להיות חלק מהוצאת גליון 30 של גליון הדין והדיין בנושא מאבקי סמכויות. ואו. זו היתה חוויה מעניינת. במסגרת תפקידי בעבודה אני סגנית עורך של גליון- גליון שהוא כל כך ברור מאליו בעיני (לכתבה של העורך הראשי- פרופ' עמיחי רדזינר ב"מקור ראשון"). כל כך מתבקש. כל כך חשוב. גליון שיוצא 3 פעמים בשנה. כל מה שיש בו זה פסקי דין רבניים. נשמע מפחיד. (גם בגלל שזה פסקי דין וגם בגלל שזה רבני). את האמת- עם הזמן זה באמת מפחיד. כמה כוח יש שם. וכמה מעט אנחנו יודעים על מה שהולך שם. ממסד שלם שעושה בנו כרצונו. בנו. הנשים. החילונים. האזרחים.

לפני כמה חודשים כבר החלטתי לא לקרוא YNET מדור יחסים (מאז החלטתי שאני פשוט לא קוראת YNET בכלל… חבל על הלחץ דם שלי). אבל לפני חודשיים עו"ד אירית רוזנבלום כתבה שם כמה דברים נכונים.. כתבה- אבל לפי הטוקבקים- זה לא חילחל. נשאר אלום. נשאר רחוק מההבנה. מהציבור. הגיוני. אנחנו לא רוצים לדעת את הדברים האלה. רוצים להשאיר את הרומנטיקה, את ההילה האופפת. את הרב הנחמד עם הבדיחות המצחיקות ואת הלבן שיש בכל מקום בחופה. לא לחשוב על ההשלכות. על הממסד השחור. על המקום בו ההחלטות נקבעות לפי גורמי הלכה עתיקים מחמירים- שיש אפילו אלה שחולקים עליהם עד היום. מקום שבו למרות החוק הם לא מפרסמים את כל פסקי הדין שלהם. מקום שמעדיף באופן ברור גברים על נשים. דתיים על חילונים. הלכה על חוק.

מעבר לגט עצמו (שיכולים לדון בו רק בבית הדין הרבני) עניינים הנלווים לגירושין (מזונות ומשמורת למשל) יכולים להיות נדונים בשני סוגי ערכאות משפטיות במדינת ישראל- או בבית הדין הרבני או בבית משפט למשפחה. ההחלטה איפה ידונו בתיק תהיה לפי לאיזו ערכאה הוגשה הפניה הראשונה- אז נוצר מצב בין בני הזוג שנקרא "מרוץ סמכויות". כי זה מרוץ. אז נכון. ניסו לתת כל מני מבחנים משפטיים לקביעת הסמכות. אבל זה עוד רחוק מפתרון ברור. לפעמים הקביעה נופלת על ענין של דקות- משווים באיזה שעה (בדיוק!!) הוגשה הבקשה בכל מקום. ולפי זה הולכים. פער של דקות. של שעות. יש בגליון אפילו מקרה שבבתי המשפט היתה שביתה אז נתנו סמכות לבית הדין הרבני. הזוי. על זה נתלים זוגות במדינת ישראל. זוגות חילונים. זוגות שפויים. נראה לי.

כבר 30 גליונות שעולים סיפורים מוזרים שבהם בתי הדין הרבניים בוחרים דרכים מוזרות להתנהל במדינה שאמורה להיות דמוקרטית. מתוקנת. דנים בזוגות חילונים כאילו היו חיים חיי מסורת ברורה בחייהם האישיים. לפי נהלים, חוקים, הלכות של הדת. ולא סתם של הדת. של הדת לפי איך שהחרדים מבינים אותה. כמעט ואין דיינים מהזרם הדתי עם הכיפות הסרוגות. אין הרבה דיינים ששירתו בצבא. אין נשים דיינות. האבסורד הוא שהציבור החרדי שמיוצג הכי הרבה בבית הדין לא הולך לשם בכלל, אלא הולך לבתי הדין הפרטיים של העדה. והחילונים תוקעים את הראש כל כך עמוק בחול שאנחנו לא רוצים לדעת מה קורה שם. מה קורה שם מעבר להרי החושך. מתוך אמונה עיוורת שזה לא נוגע לנו. שזה לא שייך אלינו. שזה לא מענין.

אבל זה כן. זה נוגע לכולנו. ולא.. אם נתחתן בקפריסין זה לא ישנה כלום. את הגירושין נעשה שם. בכל מקרה. כן. זה מפתיע הרבה אנשים שחושבים שהם יצליחו להערים על המערכת. אז לא. כל זוג שמתחתן, ולא משנה איפה בגלובוס, ונרשם במשרד הפנים כנשוי את גירושיו יצטרך לעשות דרך שערי הרבנות. לפי ההלכה היהודית של הדיינים מבית הדין הרבני. זאת שנשארה לפני 200 שנים ולא הגיעה לימינו אנו. זאת שמעדיפה הלכות לחומרה ולא הלכות שיכולות לתת מענה ולפתור בעיות רבות בחברה.

הגיע הזמן להוציא את הראש. ללמוד. לשמוע. להכיר. ולהגיד די. עד כאן.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה דתיים וחילונים, זוגיות, חקיקה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הציבור חילוני אז הציבור ישלם

  1. גירושין הגיב:

    גם אני ממש הופתעתי כשהבנתי שלמרות שהתחתנתי בארצות הברית, אם אתגרש (חס וחלילה) אצתרך לעשות את זה ברבנות. אבל אני וזוגתי חתמנו על מין מסמך שהוא כמו הסכם ממון לעניים, או הסכם טרום נישואין. המסמך הזה אמור להגן עלינו מהרבנות ולאפשר לנו תהליך גירושין שוויוני, קצר וכמה שפחות מסובך. את יודעת משהו על ההסכמים האלו?

    • מאוד תלוי מה זה ההסכם שאתה מדבר עליו. בעקרון אין הסכם כזה בארץ, מרגע שאתם רשומים נשואים במדינת ישראל כנשואים לרבנות יש את הסמכות להחליט בענין המצב המשפחתי שלכם כשתחליטו להפרד (אם וכאשר.. כמובן!!). גם אם אחד מכם לא יהודי, עדיין הרבנות היא זו שתחליט. גם אם התחתנתם בחו"ל. וגם אם התחתנתם באופן אזרחי לחלוטין. לצערי הרב זו ההתנהלות נכון להיום במדינת ישראל. יש הסכם שנקרא הסכם לכבוד הדדי- הסכם זה הוא הסכם שמושפע מאוד מההלכה (לא בדיוק הלכתי, אבל פועל לפי מנגנונים הלכתיים) שבית הדין הרבני בארה"ב לא מחתן בלעדיו, ובארץ עוד לא השכילו להפוך אותו להכרחי. זה ההסכם היחיד שקצת רלונטי בנושא. אבל הוא לא קשור להסכם ממון. ולבית הדין הרבני ממש לא אכפת מהסכמי ממון. הם לא רלונטים לכל הקשור לגט ולסידור גט. מקווה שעניתי, ומקווה שלא תצטרכו להגיע למצב מסוג זה..

  2. גישור הגיב:

    מעבר לגט עצמו עניינים הנלווים לגירושים יכולים להיות נדונים בשני סוגי ערכאות משפטיות במדינת ישראל,או בבית הדין הרבני או בבית משפט למשפחה. ההחלטה איפה ידונו בתיק תהיה לפי לאיזו ערכאה הוגשה הפניה הראשונה זו דעתי האישית על ההליכים.

    • זו לא רק דעתך, אלא המציאות במדינת ישראל. ניתן לכרוך חלק מהדברים בהגשת הבקשה לגט בבית הדין הרבני ואז הנושא ינדון בבית הדין הרבני. כל ענין מרוץ הסמכויות הוא בעייתי מאוד ונמצא בסוג של "חור" משפטי (לקונה). מערכת המשפט האזרחית הרבה יותר שוויונית, לדעתי, מזו בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני ייתנה עניינים כספיים ומשמורת במתן גט, וזה בעייתי מאוד, ונשים רבות יוצאות בהפסד גדול, רק כדי לקבל גט. אני ממליצה לראות את הסרט "מקודשת" של ענת צרויה בהקשר הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s