שיעור בלשון. שיעור בהיסטוריה. שיעור בשינוי.

פעם ראשונה שקראתי את מגילת רות היה לפני 4 שנים. פעם ראשונה שישבתי עם קבוצת אנשים שונים ממני, שרואים דברים שונים ממני כשהם קוראים טקסט. והתרגשתי ממש. זה היה בקבוצת בוגרים של עין פרת בתל אביב (אז קראנו לעצמנו "המרכזיה"). מאז אני גם חיבת תודה למקום הזה על שהפגיש אותי עם אהבת חיי.

אבל רגע לפני, הם עוד לימדו אותי על חשיבות הקריאה המשותפת בטקסטים. קראתי קריאה יחפה את מגילת רות. לא ידעתי עליה דבר לפני, חוץ ממה שהגננת לימדה אותנו בגן. שזה בערך- היתה מישהי שהתחתנה עם בועז בשדה ולבשה לבן והיו ריקודים. אחר כך כשבגרתי למדתי שהיא שכבה איתו בשדה. משהו כזה. וזהו. למדתי הרבה כשקראתי את הסיפור. למשל שחברה של רות היתה עורפה.. איזה מין שם זה עורפה. מתייג משהו. ושבועז הכין לרות טוסט ("ויצבט לה קלי"- פרק ב, פסוק יד).. ושרות היתה ממש חריגה. בלבושה, בהתנהגותה, בשפתה. ובהתחלה לא קיבלו אותה בכלל. והיא היתה גיבורה והמשיכה להגיע למקום הלא מקבל הזה ורצתה וביקשה להיות שותפה. בדרכה. בלי לאבד מעצמה.

היו הרבה דברים שהיו לי קשים בקריאה. שעימתו אותי עם הרבה עצב. אלמנה צעירה ללא ילדים מצטרפת לאלמנה שאיבדה את שלושת ילדיה כי היא מעדיפה ללכת אל הלא נודע מאשר לחזור לביתה. איזה חיים היו כל כך נוראיים בבית של רות שהיא העדיפה ללכת עם נעמי לארץ לא נודעת בדרך מסוכנת של שתי נשים לבד באותם ימים? גיליתי והוטרדתי מחשבתית מאוד מההתנהלות לפיה יש קבוצת נערות שמסתובבות בשדות. שנוגעים בהם, והן מצחקקות.. שבאים אליהן והן מגישות להם אוכל. ואז הן מקוששות טיפה ממה שנשאר. כדי שיהיה להן אוכל להביא הביתה. הוטרדתי מאוד מהמחשבה שרות היתה אמורה להתחתן עם בן משפחה אחר. פחות נחמד. פחות יפה. אבל היתה חליצה (טקס הלכתי לא נעים בכלל.. שלא נאמר מבזה ומשפיל..). והיא זכתה בבחור העשיר והנחמד. שגם כנראה מבוגר ממנה. אבל נחמד. ובסוף בא אליה בועז. שכב איתה. אבל את ההריון היא קיבלה מאלוהים. ככה כתוב. והיא ילדה בן. קצת מטריד. קצת מזכיר דתות אחרות פתאום. אבל בסדר. לפחות היא זו שילדה. היא עשתה את המאמץ הכביר הזה. את החויה הקשה. היא האמא.

אבל לא לאורך זמן. נעמי לוקחת את הילד והופכת לאומנת שלו. וכל השכנות קוראות לילד בשם. עובד שמו. רות סיימה להיות פעילה. ונשים לוקחות לעצמן את המקום שלה. חמותה. שכנותיה. קהילת הנשים. אבל אז גם להן לוקחים את המקום. אחד הדברים שגיליתי לתדהמתי היה הסיום של המגילה:

יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

אין לנחשון או לשלמה או לדוד או לכל אחד אחר ברשימה המפוארת הזאת אמא. כולם נולדו מאבא שלהם. מה כבר אמא שלהם תרמה? תשעה חודשים מפרכים? לידה לא קלה? חיים שלמים לפני וחיים שלמים אחרי?

אחד הדברים שעשיתי ב4 השנים האחרונות מאז שקראתי לראשונה את מגילת רות, היה לקרוא את התנ"ך כקריאה יחפה. בלי פירושים. בלי אחרים שאומרים לי מה עלי להבין. אחר כך קראתי את הברית החדשה.  יחפה. עכשיו אני קוראת את הקוראן. זה מענין. יש שם כל כך הרבה דמיון. גם שם יש מלא גברים. גם שם יש נשים נעלמות. גם שם אני יחפה. גם שם אני כועסת. גם שם אני פוקחת עיניים לעבר המציאות העכשווית וחושבת. מוטרדת. מופתעת.

הבשורה על פי מתי בברית החדשה נפתחת בספר היוחסין של ישו. "3 וִיהוּדָה הוֹלִיד אֶת-פֶּרֶץ וְאֶת-זֶרַח מִתָּמָר וּפֶרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם׃ 4 וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמוֹן׃"

אבל אז יש משהו אחר. מישהי מצטרפת לסיפור. אומנם קצת. אבל מצטרפת. לא בכל פסוק. לא תמיד היא מוזכרת בשמה. אבל הן שם. האמהות. הסיפור שלהן שמתחבא. "5 וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז מֵרָחָב וְבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד מֵרוּת וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי׃ 6 וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הוֹלִיד אֶת-שְׁלֹמֹה מֵאֵשֶׁת אוּרִיָּה׃ 16 וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת-יוֹסֵף בַּעַל מִרְיָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נוֹלַד יֵשׁוּעַ הַנִקְרָא מָשִׁיחַ׃"

היא חשובה. אבל לא מספיק כדי להיות ברשימה המפוארת. היא שותפה מהצד. היא עזרה לגברים להביא ילדים לעולם. עזרה. כמו שגבר עוזר לאשתו להוריד את הזבל.. לעשות קניות.. לגדל ילדים.. גיליתי בשבועות האחרון שיש פועל שלם לגבר שאשתו יולדת. הוליד. אשה יולדת. גבר מוליד. זה פועל. פועל שלם. זה לא שאני הולכת לחדר לידה והוא מחכה בחוץ. הוא פעיל. הוא עושה. הוא מוליד. הוא לא רק עוזר. הוא שם. הוא חלק. כשפגשתי בזוג שילד ילדה מקסימה פחות מ24 שעות אחרי הלידה במרכז ללידה טבעית בתל השומר בשבוע שעבר הבנתי מה זה אומר. האבא היה עיף. מרוגש ועיף. הוא הוליד עם זוגתו בת מקסימה. הם ילדו יחד. הם כאבו יחד. הם שמחו יחד. הוא לא עזר לה. והיא לא עזרה לו. הם היו שם ביחד. כל אחד עם מה שיכול היה לתת. עם האהבה האינסופית ועם הקשר המיוחד. הם עשו שם את השינוי. שינוי שנמשך מתקופת הספרים והגיע לאט לאט אלינו. לכאן.

התחלנו השבוע חודש תשיעי. אנחנו מתכוננים ללדת. אנחנו. לא רק אני. אנחנו.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה דתיים וחילונים, הריון, זוגיות, פמיניזם, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על שיעור בלשון. שיעור בהיסטוריה. שיעור בשינוי.

  1. גל מש הגיב:

    מזל טוב. בריאות ואושר.
    ולגבי התנך וכל טקסט מלא רובדים כזה או אחר, אני מאחל לך לקרוא אותו קריאה נעלה, לא במובן המועדף, אלא במובן הזהיר שמאפשר לך ללכת מבלי להיפצע, ללמוד מבלי לטעות, לחוות מבלי להפוך את זה לחוויה אישית-אינדבדואלית, אלא לחוויה משותפת שלך ושל זה שבשלו את משתמשת.
    כך בספרים, כך בחיים.

    • תודה על האיחולים. מרגיש לי דווקא הפוך. יש כל כך הרבה דברים שלומדים כשמטיילים בטבע ודווקא מסתכלים על הטבע בעיניים חדשות. בלי לדעת את שמות הפרחים היפים ובלי לדעת את שמות החרקים. פשוט ללכת יחפה ולדעת מה זה גורם לי להרגיש ולאן זה מחבר אותי. לפעמים רואים דברים אחרים וחדשים והרבה הרבה יותר מיוחדים. כך בספרים. כך בחיים.

  2. אורי הגיב:

    שלום אילאיל ומזל טוב! שתהיה לך לידה קלה!
    קשה לי לקרוא "האשמות"\ טענות על טקסט מקראי ולכן אני אגיב על כמה נקודות.
    דבר ראשון הסיפור מתאר את המציאות שהייתה אז ולא איזשהוא אידיאל דתי, ברור שהעולם אז היה הרבה פחות קשוב לזכויות הפרט, התורה בדיוק ניסתה להתמודד עם הבעיה הזאת, העניים לא היו סתם מקוששים אחרי הקוצרים, יש הלכות המחייבות להשאיר חלק מן התבואה לענייים בהם לקט שכחה ופאה, את השעורים שנופלים אסור לאסוף והם נשארים לעניים ולכן הנערות הולכות אחר הקוצרים.
    דיוק : רות לא שכבה עם בעז בשדה, היא באה אליו בלילה כשישן בגרן ושכבה לידו, כשהוא ראה אותה הוא נבהל ואמר שהוא ידאג לה. המסר שהוא היה אמור לקבל זה שלא מספיק לדאוג לרות רק לאוכל כמו שהוא עשה אלא שיש לו אחריות יותר גדולה לגביה.
    לגבי ההריון האלוקי, זו די מסקנה שלך, ברור שזה הריון מבועז , מה שרצו לומר זה שהייתה השגחה שדוד המלך ייצא מהם.
    לגבי הזכרת שרשרת היוחסין, אין מה לעשות, בזמנים ההם הגברים היו המוכרים בציבור והיו נחשבים ראש המשפחה אז היה מקובל לקרוא את שרשרת היוחסין ע"פ האבא, אני לא חושב זו אפליה, אותה תשובה ניתן לומר על הטענה שנשים מוזכרים פחות מגברים בתנ"ך, הם פשוט לא היו הדמויות הראשיות כתוצאה מהמציאות אז.
    בברכה
    אורי

    • הי אורי..
      לא חושבת שהיו כאן האשמות. היתה כאן קריאה אחרת. אולי ביקורתית. לא מאשימה כלל. אני לא בטוחה שהסיפור שמתואר הוא המציאות. לפעמים הסיפור שמסופר- כמו שאתה גם אומר בהמשך דברים- מספר הבניה מסוימת לחברה שרוצים שהנרטיב ישאר ויילמד. מכירה את הלכות לקט, פאה ושכחה- ועדיין. אפשר לראות ולדעתי אפילו ראוי לחשוב על הלכות כאלה ואחרות בכמה מבטים ומכמה נקודות מבט שונות. הנערות לא רק הולכות אחרי הקוצרים. הן יושבות איתן לקפה. הן אוכלות איתם. בועז מבטיח להגן על רות מפני הקוצרים. שלא תהיה כמו שאר הנערות- למה? למה צריך להגן עליה? מה קורה עם שאר הנערות?
      אני לא בטוחה שמה שאתה קורא זה קריאה מלאה. אתה קורא עם מלאי מדרשים ופרשנויות שמלווים. שזה לגיטימי לחלוטין. אבל יש דברים שנכתבו שהם כתובים כפי שהם. ואני מתמודדת עם הכתוב היחף, הבולט. ההריון ממש לא מסקנה שלי. גם ההריון של מרים לא נכתב כאילו אלוהים עיבר אותה- קודם כל הסיפור לא מוזכר אפילו לא פעם אחת בברית החדשה (למיטב זכרוני) והנרטיב שהנוצרים מכירים הוא אחר- הגיע אליה מלאך שאמר לה שהיא בהריון. מזכיר את שרה שצחקה? מזכיר את הכתוב שאלוהים נתן לרות הריון? השגחה? אולי. אבל יש דמיון ולדעתי יש מקום להתיחס אליו.
      ולענין ה"אין מה לעשות"- יש הרבה- קריאה ביקורתית עכשוית היא אחת מהן.
      שבוע טוב 🙂

  3. סופי הגיב:

    אילאיל המקסימה! כיף לקרוא את מחשבותייך. סחטיין על הבלוג הנהדר 🙂 עוד יותר משמח לקרוא שאת בחודש תשיעי! שיהיה המון בהצלחה, לך ולזוגי שלך 🙂 🙂

    • שקד אופן הגיב:

      אילאיל יקרה,
      אילו מילים, פרשנות, ראיה… הרשמת בהחלט
      (אין ספק שצריך להודות על כך שאנו במאה העשרים ואחת)
      חודש אחרון משותף, טוב ומלא צפיה
      לידה טובה ומבורכת לשלושתכם- בבריאות, בשמחה ובעיקר- ביחד…
      נשיקות, שקד

  4. פינגבאק: אין גבול « האחות הגדולה

  5. תמיר הגיב:

    מציע לך לקרוא את "בשם האם" של ארי דה-לוקה.
    אחד היותר טובים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s