חג של חירות ואהבה

היום לפני שנה נכנסתי לחירות. כן- אני יודעת שאומרים יצאתי. אבל מרגיש לי שדווקא מבחירה נכנסתי. נכנסתי בברית הזוגיות הרשמית.. עם שמלה והכל. טוב לא הכל. גם שם פעלתי מחירות. נכנסתי לזוגיות מדהימה במודע. היה לנו שיח זוגי לאורך כל ההכנות, שהתמקדו בעיקר בצורת הטקס ובהיבטים המשפטיים הכל כך חשובים. נכנסתי לחירות- אותה חירות שאיפשרה לי להלך לחופה בלי הינומה. שאיפשרה לי לחתום על כתובה הדדית. שאיפשרה לי לעמוד לצד בן הזוג שלי לחיים ולהתקדש על זוג פמוטים. שאיפשרה לי לעמוד שם, ולדבר- להגיד, להגיב, לשיר, לבכות, לשמוח ולהתרגש ממש. שאיפשרה לי להיות מוקפת בא/נשים מדהימים/ות שעד היום אני מרגישה את האנרגיות האדירות שהם/ן שלחו לי. לנו.

היום לפני שנה נכנסתי לחירות. לחירות כזו שאני ובן הזוג המקסים שלי בחרנו לוודא שאם ובמידה ונחליט שנפרדות דרכינו, גם אז נפעל מתוך חירות לחירות הדדית. זה נושא רגיש, ומאוד מורכב, גם לזוג שרק מחליט למסד את הקשר שלו, אבל גם לכל הנשים העגונות ומסורבות הגט במדינת ישראל. זה גם מורכב לכל הארגונים העוסקים בנושא, כיון שאף אחד לא מצליח להגדיר כמה נשים הכלואות ללא חירות בתוך זוגיות רשמית בלבד יש במדינת ישראל. יש ויכוח האם מדובר על כמה מאות, כמו שבתי הדין הרבניים טוענים, או שמדובר בכמה אלפים כמו שכמה ארגוני נשים טוענים. הכל תלוי הגדרה. אבל בסופו של יום, ההגדרה לא משנה, אלא חוסר החירות והתלות האדירה שהן מצויות בו. רגע לפני שבירת הכוס הזכרנו גם אותן, את הנשים שחסרות את חירותן. ואני מבקשת להזכיר אותן גם היום.

היום לפני שנה נכנסתי לחירות. לחירות כזו שאני נהנית מאהבה וביטחון עם בן הזוג שלי, מבחירה מלאה. כ200,000 נשים במדינת ישראל חסרות את החירות הזו. הן במעגל הזנות מתוך עבדות מלאה. הן שם והן לא מכירות אהבה ואינטימיות אמיתית, מכבדת וכנה. רובן הגדול איבדו את החירות הזו כילדות, שלפי המחקרים עברו התעללות מינית על ידי אדם קרוב במשך תקופה ארוכה, ומאז הדרך היחידה שהן יודעות כדי לקבל אהבה, וחיבוק ותמיכה, זה דרך המגע המיני. המגע המיני הכל כך חד צדדי. המגע המיני הדורש, האלים, המעליב, הפוגעני. רגע לפני שאני נכנסת לליל הסדר עם המשפחה הקטנה שהקמנו, אני מבקשת להזכיר את הנשים (והנערות והנערים) שנמצאות במעגל הזנות, ולא יודעות חירות מהי.

היום לפני שנה נכנסתי לחירות. בהגדה בכל שנה אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". יצא ממצרים מעבדות לחירות. כי החירות שאנחנו חשים עכשיו, אותה חירות שהיא אויר לנשימה, אותה חירות שאנחנו לא יכולים בלעדיה, היא חירות שלא תמיד היתה לנו, ועלינו לזכור את זה. אז אני מבקשת לבחור בחירות. אני מבקשת גם לזכור, את אלה שלא נמצאים בחירות, את אלה שמבקשים את האויר לנשימה ולא מצליחים אפילו להרים את הראש מעל המים. אני מבקשת לזכור, להזכיר ולהלחם למענם. כי גם להם מגיע לצאת ממצרים.

חג חירות שמח.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה זוגיות, חקיקה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על חג של חירות ואהבה

  1. Shani הגיב:

    אילאיל היקרה, אילאיל קומיי שהתווסף לה מקף ודרור.
    תודה על הדברים לפסח.
    אני קוראת כמעט בבכל שבת את הדברים היפים של סגן אלוף במילואים נח הרץ שעשה סדר פסח בשבי הסורי – "מה זה בעצם בן חורין? פעם חשבתי שההגדרה הנכונה לחירות היא החופש לבחור למה להשתעבד".
    מאמצת את השילוב – נכנסתי לחירות – כביטוי יפה ופשוט של הרעיון הזה. בתור דיירת זמנית ביבשת המתהדרת בחירותיה אעיד שהשתעבדות לחירות גם היא אינה מועילה מדי לנפש האדם. הלוואי שנמצא כולנו את הדברים המשחררים להשתעבד להם.
    מעניין תודה. חג שמח.

  2. חמדת לוי הגיב:

    אילאלי היקרה,
    שמחתי להיות שותפה בשמחה שהייתה לפני שנה…
    זו אכן הסתכלות מעניינת להגיד שחתונה היא כניסה לחרות, (בטח כשאין לך זמן לכלום מאז…..)
    אוהבים אותך וגאים בך על הבלוג, (למרות שלא תמיד מסכימים עם דעותיך….)
    חג פסח כשר, שמח, מלבלב ועם הרבה חרות בלב….
    אוהבת חמדת (ולחן… ופיסטוק….)

  3. נדור הגיב:

    מאחל לך חג שמח ונהדר.האביב חג האהבה הוא! מאחל שהקשר הזוגי יעמוד בכל התלאות ולא תצטרכי לבחון את התועלת שבצורה המיוחדת בה מיסדתם אותו. אנחנו בנגב אוהבים אותך בכל מקרה ללא תנאים-אפילו לא משפטיים.
    אסתלה ונדור

  4. אסף פילה הגיב:

    אילאיל,
    דברייך אכן מהדהדים, רבות ורבים אינם בני חורין בליל הסדר הזה, לעתים המשעבד אפילו יישב עמן לסדר.
    בפרשת מסעי מתוארים מסעות בני ישראל, לאחר שיצאו ממצרים התחנה השלישית היתה פי החירות. כלומר, יציאה מעבדות מצרים עדיין אינה מבטיחה חרות. כך, יש כאלו שאמנם חיות בנפרד מבני זוגן (וההפך!) אך הן עדיין חסרות את האפשרות לקיים מערכת זוגית אחרת ממוסדת בשל עגינותן, לשם יציאתן מעגינות לחרות הן צריכות להגיע לפי החרות. יהי רצון שנדע הפסח הזה להביא את כולן וכולם אל פי החרות.
    אסף,

  5. גלעד הגיב:

    מזל טוב!
    איזה כיף לקרוא אותך.
    תהינו – מה זה אומר להתקדש על זוג פמוטים?

  6. מירי הגיב:

    אילאיל יקרה,
    כמה כיף לקרוא את השינוי שחל בך
    כמה השתבחת עם הזמן,התבגרת עוד יותר 🙂

    מאחלת לכם חג כשר ושמח,
    חג חירות והעצמה!
    מירי

  7. דרול הגיב:

    חג חירות שמח
    ומה זה "להתקדש על זוג פמוטים"?

  8. תמיר הגיב:

    "את חירותי
    שמרתי לי אותך
    כמו כוכב בסער …."

    חירות היא לעתים גם בחירה ולפעמים אפילו לא קלה. בספר שמות פרק י"ד מסופר כי בני ישראל בצאתם ממצרים הגיעו וחנו במקום הנקרא באופן סמלי למדי "פי החירות". שם, בעמדם בפני הבחירה, קיבלו התקף חרדה קטן אך קולקטיבי – המדבר מפחיד, פרעה מפחיד – לצאת לחירות – אל הלא נודע – הכי מפחיד. הם כבר היו מוכנים לחזור מצריימה, אל הרע הידוע – רק לא להתמודד עם הבחירה. המקרא פותר את זה באופן מכובד בעזרת משה, המטה וים סוף הצייתן וידוע כי קשה היתה היציאה לחירות – כקריעת ים סוף…

    הכוכב בְסער היציאה לחירות – מי יתן ויאיר דרכך תמיד ותזכי לתת מאורו – גם לאחרים.

    חג חירות שמח ואביב נפלא – לאישך ולך –
    חיבוק גדול גדול –
    תמיר

  9. שגית הגיב:

    אילאיל
    אוהבת אותך מאוד

    מאושרת שיש לי את הזכות לדרוש ולהגות ולהגיד בנושאים של חירות לאחר כל ההישגים של אלו שבאו לפניי.
    האמת שהרהרתי היום בבוקר על כך שכשקוראים את ההגדה, השפה ועולם הדימויים נראה למרביתנו זר ולא קשור אלינו, אבל הוא עוסק בדיוק ביומיום שלנו – אותם יצרים אנושיים להם אנו משועבדים, אותן מלחמות. רק הקונטקסט השתנה. אם למשל היה צריך לכתוב היום קוד אתי עולמי, הוא לא היה שונה מזה שנכתב לפני אלפים של שנים בלוחות הברית למשל…

    לגבי גירושים. זו מילה שתמיד התקשרה אצלי לטראומה קשה וכישלון. זאת עד ששמעתי סיפור מרגש ביותר של זוג שהחליט להתגרש ממקום של חופש. האישה החליטה לאחר תקופה מסוימת שמתוך מחויבות לעצמה ולתהליך האישי שהיא עוברת במסע חייה היא חייבת לצאת מתוך המערכת. זה לא היה קשור לאהבה שנגמרה. הסיפור סופר על ידי הבן זוג דווקא, שתיאר בכזאת רגישות את הצורך האישי של האישה, מתוך מקום מדהים של הבנה והוא סיפר אף איך הוא סייע לה בתהליך של היציאה מהזוגיות שהיה כרוך בהמון לבטים ופחד. הוא סייע לה.. כן למרות שהוא רצה שהזוגיות תימשך. הוא ידע להתעלות מעל הרצון האישי שלו ולראות אותה ואת מה שהיא עוברת מעבר לכאב שלו. זאת בעיני מחויבות אמיתית וגם חירות אישית. לא הכל חייב להיות טראומתי ומשברי. אפשר גם אחרת. אני הרגשתי שזה היה סיפור על אהבה.

    חג אביב שמח לשלושתכם.
    נשיקות וחיבוק
    שגית

  10. פינגבאק: חוסר אחריות תאגידית « האחות הגדולה

  11. דן ליבשוץ הגיב:

    הי אילאיל, פעם ראשונה שאני קורא פוסט שלך.

    הרגישות לחירות אצל האחר פתאום נראית לי כמקור להמון טוב.

    והנה 3 דקות של מישהו שנתן את הדעת על החוקיות של החירות של האמהות שלו להתחתן:

    בכל פעם שמישהו חושב על האחר, יכול להיות שנולדת פיה איפה שהוא 🙂

    חג חירות שמח.

  12. פינגבאק: הרי את מקודשת באופנה, חופה ומגדר | בלוג משלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s