בין אובדן לזכרון

אתמול איבדנו שעה. אתמול כ20,000 נשים וגברים במעגל הזנות זכו בשעה. ביום שני אציין יום שבו זכיתי באדם קרוב. באותו יום גם אציין את העובדה שאיבדתי אותו לפני 5 שנים. אתמול זכיתי להכיר נשים אדירות וחזקות שלוקחות חלק בשיקום ועזרה לנשים במעגל הזנות. אתמול גם גיליתי שבשנת 2011 דירת החירום לזונות בתל אביב איבדה 7 נשים. 7 נשים שקופות.

אתמול זכיתי ויצאתי עם סיור של "מסע נשי" לפגוש נשים בכל הנוגע למעגל הזנות (תודה ליפה כפיר על התמונה). לסיור קראו בשם המתאים כל כך "נשים שקופות". דרך נשים לא שקופות בכלל, שיוזכרו כאן בכוונה- עם המון כבוד והערכה, זכיתי להכיר את העולם הזה של הנשים השקופות, אותן מטעמי צנעת הפרט לא אזכיר בשמות. פגשנו את יעל, מנהלת מרפאת לוינסקי בתל אביב. בתוך תחנה מרכזית. פגשנו את יפעת מנהלת דירת החירום לנשים במעגל הזנות שפעילות כרגע. הן חלק מ30 האחוזים שבזנות "outdoor"- זנות הרחוב. 70 האחוזים האחרים הן נשים במעגל הזנות שעובדות "indoor"- במכוני ליווי, בדירות דיסקרטיות, באינטרנט. דברנו עם חמוטל מהקו סיוע של דירת החירום- אשה חזקה. אשה מיוחדת. אשה שנותנת כוחות. גם לי. חמוטל אמרה ש"זנות היא לא עבודה- היא מקום אפל". אחר כך נעמה מסלעית תמשיך את הרעיון ותגיד שאם מתייחסים לזנות כאל עבודה, אז היא בסדר עם זה, אם מבינים שהשורש שממנו היא באה זה ע.ב.ד. כי זה מה שזה- עבדות.

מושב החורף בכנסת הסתיים לפני שבועיים. הוא יפתח חזרה באפריל. לפני כמה שנים ח"כ זהבה גלאון הציעה הצעת חוק שהיום בגלגולה הנוכחי נקראת הצעת חוק להפללת הלקוח, בקידומה של ח"כ אורית זוארץ. נכון להיום, ועדת השרים של הכנסת אישרה את הצעת החוק בשלב הטרומית ויצרה תמיכה ממשלתית, כמו גם הד תקשורתי ענק. אבל מאז, הצעת החוק נשכחה מיותמת ומחכה שיחליטו איזו ועדה תידון בהכנות לקראת הקריאה הראשונה והלאה. בדצמבר הצטרפתי למאבק שמובילה עמותת עצו"ם בפרויקט "עד 119". ההתנדבות היתה, ועודנה, כל כך פשוטה. פשוט לכתוב את מה שאני חושבת על החוק במכתב, ולשלוח לחבר כנסת. להסביר לו, במקרה שלי לח"כ גפני, למה כל כך חשוב לתמוך בחוק הזה. אתמול הבנתי אפילו יותר למה. עכשיו הן צריכות עזרה בלעזור לחברי הכנסת לא לשכוח. שהצעת החוק הזו לא תישכח בין הכסאות. בין המושבים.

החוק הזה כל כך פשוט. כל כך ברור מאליו. ומי שלא מבין את זה- מוזמן להצטרף לסיור שהייתי בו אתמול. להבין, שיש חוקים במדינת ישראל שאוסרים עלי לסחור בכליה שלי אם אני במצוקה כלכלית, אבל מאפשרים לי לסחור באיברי המין שלי. בנפש שלי. בחיים שלי. החוק הזה כל כך פשוט. כל כך ברור מאליו. ומי שלא מבין את זה- בדיוק בגלל זה יש את הרעיון בחוק שיחייב לקוחות זנות ללכת להרצאה שתאפשר להם הצצה אל מאחורי הקלעים של התופעה המזעזעת הזאת. החוק הזה כל כך פשוט. כל כך ברור מאליו. ומי שמחפש עוד סיבות, גרפיות ומזעזעות קצת יותר, מוזמן לצפות בסרט של אנדריאה דבורקין, משנות ה90, ושם עדויות קשות מאוד לצפיה של נשים ממעגל הזנות והפורנוגרפיה.

______________________________________________________________________

דרור יקר- יומולדת שמח. זוכרת ומתגעגעת מאוד.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חקיקה, פמיניזם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על בין אובדן לזכרון

  1. ענת קורן-דרור הגיב:

    אילאיל היקרה,

    אין לי מילים…!

  2. פינגבאק: חברות לסדר « האחות הגדולה

  3. פינגבאק: חג של חירות ואהבה | אילאיל קומיי-דרור

  4. פינגבאק: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותה? | בלוג משלך

  5. פינגבאק: בין שרמוטה לזונה | בלוג משלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s