יש דין ואין דיינית

"אבא- יש לי שאלה בעברית- איך קוראים לדיין אשה?"
"את בטוחה שיש דבר כזה?"

ככה התחילה כתיבת הפוסט הזה-  ניסיתי את שתי האפשרויות- 'דיינית' ודיינת'- בשני המקרים המחשב הציג את זה כשגיאה. בצבא קראו לזה המחשת צורך. אני קוראת לזה אירוניה.

אתמול בפעם הראשונה, אחרי 3 שנים שאני עוסקת בתחום בתי הדין הרבני- הזדמן לי לראשונה לראות את הפלא. 4 שעות סיור והרצאה בבית הדין האזורי בתל אביב. טוב, סיור זה לא בדיוק היה- כי לא מאפשרים להכנס לדיונים, ורק בסוף- אחרי שממש ביקשנו- איפשרו לנו לראות חדר דיונים ריק ואת החדר סופרים בזמן כתיבת גט. בעצם גם הרצאה זה לא ממש היה- זה היה נסיון של אחד הדיינים החשובים של בית הדין והמזכיר הראשי להראות לנו שאנחנו (החילונים/ דתיים לאומיים/ פמיניסטים) לא מכירים ולא יודעים את הטוב שיש בבתי הדין הרבניים (לשניהם היה ממש חשוב לספר לנו על השירות הצבאי שלהם.. ועל זה שיש לו תואר במשפטים מאוניברסיטה מוכרת.. ובכלל- כמה נאורים וטכנולוגים הם, ושיש להם אתר). זה לא ממש עבד.

לא בטוחה למה- אולי בגלל שאנחנו מכירים את הסיפורים הלא פשוטים? כל 4 חודשים מתפרסמים 10-12 פסקי דין רבניים בגליונות "הדין והדיין"- פסקי דין שהיו אמורים לפי החוק להתפרסם לציבור הרחב על ידי בתי הדין הרבניים בעצמם. כל 4 חודשים אני למדה מחדש ומתוסכלת שוב ושוב. לפי נתוני בית הדין הרבני בשנת 2011 התגרשו 10,210 זוגות. מצד אחד זו עליה של 5.9% מאשתקד. מצד שני- אני לא יודעת כמה מהם התחתנו ברבנות- וכמה מהם חשבו שהם מתחמקים מהשליטה שלהם, כשהתחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל- ואז כשהתפרקה החבילה, גילו שרק בגלל שהם רשומים נשואים במדינת ישראל- הם צריכים לעבור בבית הדין הרבני. להתגרש כהלכה. לעמוד מול דיינים (גברים, חרדים, שמרנים) ולהסביר למה לפי עילות גירושין של ההלכה (שלהם אין ענין או חצי ענין בנושא) הם צריכים להתגרש. להגיד מילים הלכתיות. לבצע טקסים הלכתיים. ולקבל גט- הלכתי. לחלוטין.

הדיין שדיבר איתנו (שהוא גם רב וגם בעל תואר שני במשפטים, וגם אדם נחמד בעקרון) התייחס לחוקים ולהלכה ואמר ש"חוקים הם ביטוי משפטי של נורמות ותפיסות חברתיות". מעולה. אני חותמת על כל מילה. עד הרגע שבו נשאלה השאלה- "אז למה אם יש שופטות במדינת ישראל אין דיינות בבית הדין הרבני?" התשובה שלו בהתחלה היתה לי כל כך טובה. מיוחדת. שווה ושוויונית. "אין מניעה שנשים יהיו דיינות- ולראייה, דבורה הנביאה היתה שופטת". מצוין!! אם כך, שאלתי, מה עלי לעשות כדי להגיע לתואר הנכסף? אה- את לא יכולה. למה? כי אי אפשר באמת. כי אשה דיינית היא למעשה הפוך מהביטוי של התפיסה החברתית. התפיסה החברתית החשוכה והכל כך לא הגיונית (אותה אחת שרק לפני כ30 שנים התחילה לאפשר לנשים לייצג לקוחות בבית הדין הרבני- טוענות רבניות).

אחת השותפות שלי לסיור (סטודנטית דתיה למשפטים)- שיתפה ואמרה שקשה לה עם העובדה שהדרך היחידה שלה לעסוק ולהתעסק בעולם המשפטי- זה לצאת מעולם ההלכה (העולם החברתי שלה) ולהגיע למשפט האזרחי. מה יותר מזה אם לא תחושת הדרה מובהקת? רוגשתי מאוד ממה שהיא אמרה. וזה גרם לי לחשוב. האם אני מודרת משיטת המשפט שלי? מהחברה שלי? ומהי בעצם אותה חברה? האם זו שמשתקפת בבתי המשפט האזרחיים? או דווקא בית הדין שבו נידונים כל תיקי הגירושין (בין יהודים) במדינת ישראל?

קיבלתי את תשובתי הבוקר כשהאזנתי לגלי צה"ל- "הגברת דורית בייניש" צוטטה הבוקר בדבריה. הנשיא לשעבר אהרון ברק נשאר עם התואר עד היום. נשיאת ביהמ"ש לשעבר/ ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית דורית בייניש איבדה את התואר ברגע שהיא הפכה לאשה מן המניין. לא כיבדו אותה אפילו בתואר השופטת או עו"ד.

אז אני לא בטוחה אם כותבים דיינית או דיינת- אבל אני גם לא בטוחה איך אומרים שופטת בדימוס.

אודות אילאיל קומיי-דרור

משפטנית ובעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן. פמיניסטית ואקטיביסטית מגיל 14 ומאמינה בשינוי חברתי דרך ידע והבנה. שמתי לי למטרה- להנגיש את העולם המשפטי לקורא/ת הסביר/ה בהקשר הפמיניסטי היומיומי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה דתיים וחילונים, חקיקה, פמיניזם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s